על פטישים וגלובליזציה
נתחיל עם אנקדוטה. לפני יותר משנה הוזמנתי להשתתף, יחד עם נחמיה שטרסלר, בתוכנית הטלוויזיה של הערוץ הראשון, “גלובוס”, בהנחיתם של דויד ויצטום ואורן נהרי. התוכנית עסקה בגלובליזציה והשלכותיה. השופר הראשי של הקפיטליזם הגלובלי בעיתון “הארץ” (וגם בערוץ השני), נחמיה שטרסלר, ביקש להמחיש את יתרונותיה של הגלובליזציה באמצעות הדוגמא הבאה. במקום לשלם 50 שקל על פטיש המיוצר בארץ, אנו יכולים לרכוש את אותו פטיש המיוצר בסין ב- 5 שקלים בלבד. ביטולן של הגבלות הסחר, אמר הגורו המקומי והמתוקשר של כלכלת השוק, מאפשר הן לאזרח הישראלי לקבל תמורה עודפת על כספו והן למשק הסיני להרחיב את שווקיו ולאפשר לעובדיו הכנסה ראויה.
כל כך פשוט, יעיל ומוסרי – כל התורה על רגל אחת או, אם תרצו, במהלומת פטיש אחת. זו התורה שמרביצים בנו חסידי הקפיטליזם הגלובלי שהשתלטו על הפוליטיקה, על התקשורת ועל חוגי הכלכלה באקדמיה. וזו התורה שהביאה לסגירתם של מפעלים רבים בארץ ולפיטוריהם של רבבות מעובדיהם. חסידי הכלכלה הגלובלית מיהרו להרגיענו שהגידול בשיעור האבטלה שנובע מדפוסי הכלכלה החדשה הם רק זמניים. “אנו בתקופת מעבר”, אמר פעם הנגיד לשעבר פרנקל, “שבמהלכה מתאים המשק הישראלי את עצמו לכללי המשחק הגלובליים”. ובכן, בעוד תהליכי ההתאמה נמצאים בעיצומם, האבטלה הולכת וגואה, העשירים מתעשרים ומצבם של מרבית אזרחי ישראל וילדיהם הולך מדחי אל דחי. אולם למרות שמימוש החזון מתבושש האמונה בקרב חסידי הקפיטליזם הגלובלי לא שוככת. בעוד החורבן וההרס הכלכלי מסביבם הולכים ומתעצמים, (ואין להתעלם גם מהתרומה של פשיטת הדרך המדינית של ממשלות ישראל למצב) הם ממשיכים לשיר בגרון ניחר: “האמינו יום יבוא…”.
קיימת עובדה מרכזית אחת שעליה חסידי הקפיטליזם הגלובלי במחוזותינו לא אוהבים לתת את הדעת – מין הדחקה שכזאת. הם מתעלמים מהעובדה שלא כל מנהיגי “העולם החופשי” הקוראים לאימוצו של הקפיטליזם הגלובלי וליישומו עושים זאת במדינותיהם הם. קח לדוגמא, על-פי כתבה מהניו-יורק טיימס שהתפרסמה במדור הכלכלה של הארץ (10.9.2003) “המדינות העשירות בעולם מקצות יותר משלוש מאות מיליארד דולר לסובסידיות לחקלאות מדי שנה, יותר מהתוצר הלאומי הגולמי של מדינות מרכז ודרום אפריקה”. בכתבה זו גם מצוין שבארה”ב – ספינת הדגל של הגלובליזציה – החקלאים מקבלים את מירב הסובסידיות (90%). ועוד מנפלאותיה של ספינת הדגל, בשנת 1995 קיבל העשירון העליון שם 55% מכלל הסובסידיות הממשלתיות. התוצאה של מדיניות זו – שניתן לכנותה כמדיניות של “נאה דורש נאה לא מקיים” – היא שהמחיר של מוצרים חקלאיים המיוצרים במדינות העולם הראשון הוא נמוך יותר ממוצרים דומים המיוצרים בעולם השלישי.
אז תארו לכם את המצב הבא: לא רק שחקלאי העולם השלישי אינם יכולים לייצא את מוצריהם החקלאיים לעולם הראשון, אלא שהם גם אינם יכולים להתמודד עם מחירי הצפה של העולם הראשון במדינותיהם הם. למה? משום שמישהו בבנק העולמי או בקרן המטבע העולמית שכנע או אילץ את מנהיגי העולם השלישי לבטל הן את הסובסידיות שהם נותנים לחקלאות והן את הגבלות הסחר
בכל אופן, בעקבות התפתחות זו, התהפכו להן היוצרות. אחת מהתביעות המרכזיות שמעלים נציגיהם של מאה מיליון חקלאים מהעולם השלישי בשיחות של ארגון הסחר העולמי (WTO) שהחלו אתמול בקנקון (האיים הקריביים) היא שמדינות העולם הראשון יישמו את כללי המשחק של הקפיטליזם הגלובלי. אין בסיס לחשד שהם נפלו בקסמיה של שיטה כלכלית זו. הם פשוט מבינים שכאשר הקפיטליזם הגלובלי פועל באופן חד צדדי, הוא פועל כשיטה כלכלית שמקדמת בעיקר את האינטרסים של העולם הראשון על חשבון האינטרסים של העולם השלישי. אם כן, חקלאי העולם השלישי תובעים שמדינות העולם הראשון יבטלו או לפחות יקטינו באופן משמעותי את הסובסידיות שהן מעניקות לחקלאיהן. על-פי הכתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס, אין סיכוי של ממש שארה”ב או אירופה יקבלו דרישות אלו. כלומר, הן בודאי מוכנות לייצא גלובליזציה, אך לא בהכרח לייבא אותה. בינתיים ימשיכו שני הלהטוטנים – נתניהו הזחוח ונושא כליו הכנוע שיטרית – להסביר, בעזרת לוח וגיר, כי השינויים המבניים במשק הישראלי נדרשים לשם שילובו בכלכלה הגלובלית, שילוב שבטיח לנו צמיחה עתידית שלא ידענו עד כה כמותה. אכן, יש יותר מסיבה אחת לדאגה.
כיצד, בכל אופן, נופלים בכירי המשק בארץ לפח הזה? מה, האם הם כה כסילים? לדעתי תהיה זו טעות להטיח בהם האשמות מסוג זה. הכשל הוא יותר מוסרי ופחות קוגניטיבי. הם פשוט מחויבים לקידומם של אינטרסים צרים. כלומר, כפי שבעבר, חברו האליטות הפוליטיות/כלכליות של העולם השלישי למשטר הקולוניאלי הגלוי שנכפה עליהם וחתכו קופונים לעצמם, כך בהווה חוברים בכירי המשק (קטגוריה הכוללת פוליטיקאים, פקידי ממשלה בכירים, אנשי עסקים ואילי הון) למשטר הקולוניאלי החדש והסמוי, זה המתקרא גלובליזציה, וגוזרים לעצמם קופון שמן. הם עושים זאת בחדווה וברצון


