עסקת ישי
לקח לנו זמן להפנים זאת, ומכבסת המלים הציבורית ממתנת את המשמעות החבויה מתחת לכך, אבל מזה זמן שבישראל פועלת כנופיית מחבלים יהודיים, טרוריסטים לכל דבר ועניין. כנופייה זו, הקוראת לעצמה “תג מחיר”, מנסה להניא את ממשלת ישראל מלפנות מאחזים לא-חוקיים בדרכי טרור ואלימות. נראה כי פעולתה, התופסת תאוצה, מממשת כמיהה נסתרת המקננת בלבותיהם של לא מעט ישראלים: לקחת את החוק לידיים ולפגוע אחת ולתמיד בציבור הערבי החי כאן.
לא ברור מהי רמת התמיכה הציבורית לה זוכה פעילות טרור זו, משום שמעטים יתמכו בה באופן מוצהר. עם זאת, ביום שישי האחרון נחשפה העובדה שיש המתייחסים לטרור היהודי בסלחנות: דרישתו של יו”ר ש”ס ושר הפנים, אלי ישי (אליה הצטרפו עמיתו למפלגה השר משולם נהרי, ומשה כחלון ויולי אדלשטיין מהליכוד) לחנון אסירים יהודים שביצעו פיגועי טרור נגד פלסטינים, כשהנימוק לכך הנו “המתקת הגלולה” שבשחרור המחבלים בעסקת גלעד שליט. היום (שני) פורסם כי רשימת התומכים בחנינה מתרחבת.
ישנו עיוות פנימי בדברי ישי ונהרי, הסבורים ששחרור מחבלים יהודים ירומם את מורל הציבור הישראלי. טרור פסול מכל כיוון שבו הוא ננקט, וטרור שמבצעים יהודים אינו פחות בחומרתו מטרור שמבצעים פלסטינים. נקודת מבט הומניסטית, המגנה מעשי טרור אלימים מכל כיוון שהוא, אינה יכולה להבחין בין טרור יהודי לטרור פלסטיני. נקודת מבט חוקתית, המתבוננת במעשה לגופו, בוודאי שאינה יכולה לעשות כן. טרור הוא טרור. והנה, דווקא בבית המחוקקים יושבים נבחרי ציבור אשר אינם מבינים זאת.
שחרור המחבלים בעסקת שליט לא נעשה מתוך מחילה לאותם מחבלים, אשר בחלקם רצחו בני אדם חפים מפשע, אלא מתוך שאיפה פרגמטית להצלת נפש אחת. אלמלא העסקה שנתגבשה, מן הסתם המחבלים היו ממשיכים להינמק בכלא. לעומת זאת, שחרור מחבלים יהודים, כפי שמציעים השרים ישי ונהרי, לא רק שאינו נוגע לעניינו של עסקת שליט מכיוון שלא יהיה בשחרורם משום סיוע להשבתו הביתה, אלא אף יוצר אפליה בוטה ומעודד יחס סלחני כלפי טרור יהודי אל מול טרור פלסטיני.
נקודה זו צריכה להדליק נורה אדומה. יש להניח, שהשרים ישי ונהרי אינם תומכים בפעולת טרור מכל סוג. עם זאת, נראה שמכיוון שהתכלית הפוליטית של פעולת הטרור היהודי תואמת את השקפת עולמם המדינית של השניים (התומכים בהתיישבות יהודית ביו”ש), ואת פרשנותם לאינטרס הציבורי הישראלי, הקלה בעונשם של טרוריסטים יהודים נתפסת בעיניהם כמעשה מנחם ומפצה.
הבעייתיות שבפרשנות השניים לאינטרס הציבורי הישראלי, היא באבחנה הבלתי-צודקת שבין אנחנו – היהודים, לבין אתם – הפלסטינים. ייתכן שבהקשרים מסוימים אבחנה זו הינה חיונית, אולם השימוש בה במקרה דנן הנו פסול מוסרית ומעוות אינטלקטואלית. אבחנה שכזו משתמשת בפרמטר של מוצא המחבל, שהוא פרמטר חיצוני לעצם המעשה שהוא ביצע, בשביל לדון ולאמוד את חומרת מעשיו. זוהי אבחנה תרבותניות, מפלה, שאינה נוגעת לגוף מעשה הטרור. שימוש באבחנות מסוג זה רק ייתן יד לנגע הטרור היהודי ההולך וממאיר בקרבנו.
מאין שואבים השניים את הלגיטימציה לקדם את האפשרות האבסורדית לשחרר טרוריסטים כפיצוי על שחרור טרוריסטים? האם הניחו שהמחבלים היהודים, בשונה ממה שמניחים לגבי המחבלים הפלסטינים, ישפרו את התנהגותם ביציאתם המוקדמת מן הכלא ולא ישובו לסורם? מהו האקלים החברתי, המעודד את האקרובטיקה המחשבתית המעוקמת הנדרשת לצורך האבחנה המפלה בין שחרור טרוריסטים יהודים לבין שחרור טרוריסטים פלסטינים? ניתן להמשיל זאת לאדם שידו נכרתה, ומחליט שעליו לכרות גם את ידו השנייה כדי שלא לעורר את קנאת היד הכרותה.
בזמנים שבהם המתיחות ביחסי יהודי-ערבים מאיימת לעלות על גדותיה, וביטויי שנאה וגזענות חשוכים מושמעים ללא חשש, ישנה חשיבות יתרה לשמירה על שוויון באכיפת החוק מבלי לנקוט איפה ואיפה.


