פגיעה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי - מר ניזאר חסן
לכבוד
פרופ` זאב צחור
נשיא המכללה האקדמית ספיר
הנדון: פגיעה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי – מר ניזאר חסן
נמלאנו תדהמה לקרוא במכתבך שבסימוכין את הדרישה שהצבת בפני מר ניזאר חסן, כתנאי להמשך עבודתו האקדמית במכללת ספיר, ולפיה עליו להביע מחויבות “לכיבוד מדי צה”ל” בנוסח “חד משמעי” וללא “התמקחות בעלת גוון פוליטי“.
בעקבות תלונה שהוגשה נגד מר חסן, ולפיה הוא דרש מתלמיד
לצורך מכתבנו זה, נצא מנקודת ההנחה, לפיה התנהגותו של מר חסן היתה פוגענית ומעליבה. זאת, מבלי שנקבל את הסימטריה, שציירה הוועדה בין “עמדה כוחנית בעלת אופי לאומני מובהק”, שהפגין
מכל מקום, לשם הפגת עלבונו האישי של התלמיד די היה בהתנצלות אישית וככל שניתן היה להבין מדברים, שפורסמו הן בשם התלמיד והן בשם ב”כ של מר חסן, התנצלות כזו אכן ניתנה ואף התקבלה.
לנוכח הדברים הללו קשה להבין כיצד גזרת מהמלצות הוועדה את הדרישה, שמר חסן יביע מחוייבות “לכיבוד מדי צה”ל“. מר חסן וכל מרצה, סטודנט או אזרח אחר במדינה אינם צריכים להביע כבוד למדי צה”ל או לכל לבוש או סמל אחרים, ובוודאי שאין מקום להעמיד דרישה מעין זו כתנאי להמשך העסקתם.
אפשר שבסמכותך להתנות את העסקתו של מר חסן בכך שיסכים ללמד תלמידים כשהם לבושים במדים חרף המשמעויות הסימבוליות העמוקות, שניתן לייחס לאקט מעין זה. אלא שאתה דורש ממנו גם לשיר שיר הלל ולהביע כבוד למדים וללבישתם.
נניח שלמר חסן אכן יש “הסתייגות עמוקה” כלשון הוועדה, ממדי צה”ל ומיתר “הסמלים המובהקים של ההוויה הישראלית“, למשל, בשל מה שהוועדה תיארה כ”תחושותיו ותסכוליו כבן המיעוט הערבי בישראל” או בשל הגורמים ההיסטוריים והחברתיים, שעומדים מאחורי התחושות הללו. דווקא בנסיבות אלו, הדרישה שהפנית אליו, שיפריח הצהרות של “כבוד” למדים או ללבישת מדים היא היא שמצטיירת כ”התמקחות בעלת גוון פוליטי” וחמור מכך – כאקט כוחני של דיכוי והשפלה.
בנוסף יש בדרישתך פגיעה קשה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי. “מחקר, לימוד והוראה בכל תחומי הרוח האנושית, שאין עליהם אזיקים מרוממים את הפרט בחברה ועמו את החברה כולה” (ע”פ 2831/95
אין טעם לדבר על “העלאת `הקול האחר` ” (ראה עמוד 6 לדו”ח הוועדה) שעה שמר חסן נדרש על ידך להשמיע בקולו מחויבות “לכיבוד מדי צה”ל”. הקול שישא שיר הלל ל”סמלים המובהקים של ההוויה הישראלית” – חזק ומחריש אוזניים ככל שיהיה – לעולם הוא לא יהיה “הקול האחר”.
נבקשך, אפוא, לשוב ולשקול את הדברים שהפנית למר חסן ולמשוך את מכתבך שבסימוכין.
בכבוד רב ובברכה,
אבנר פינצ`וק, עו”ד
העתקים:
מר ניזאר חסן
פרופ` רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון


