פרדס
שיר לשבת במדור השירה באסטה
“הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן.” (משנה מסכת אבות פרק ה’ משנה כ’)
יָם יָרֹק
פְּרִיחָה מְבֻשֶּׂמֶת
שַׁלְוַת עַלְוָה מְצִלָּה בַּיּוֹם
יִלְלַת תַּנִּים בַּלֵּיל.
פְּרִי בָּשֵׁל מַמְתִּין לִנְשֹׁר.
שִׁיר מָתוֹק
לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא.
הַפַּרְדֵּס
הָיָה גֵּיהִנֹּם
בַּעֲבוּר פּוֹעֲלִים קְשֵׁי יוֹם.
יְלָדִים בַּבַּיִת.
אָדָם מֻשְׁפָּל לָאֲדָמָה.
בֶּכִי שֶׁל אֵין מוֹצָא.
וְשׁוּם נָהָר אֵינוֹ יוֹצֵא
מֵעֵדֶן.



