פרופר, בורוביץ`, זעם, ומי מוכר לוקשים

בשני ראיונות מוצגים לפנינו שניים מעשירי ישראל פרופר ובורוביץ`. לא ארד לפרטים אבל שני ציטוטים מעניינים : “פרופר הדגיש כי התקפתו על בורוביץ` נועדה לעקור מהשורש את התופעה של אנשי עסקים שאינם הוגנים כלפי עמיתיהם”. הבנתי הם יכולים להיות לא הוגנים כלפי אחרים אבל כלפי עמיתים זה משהו אחר.  בתגובה לטענות פרופר נגדו הגיע בורוביץ` ליכולת רטורית מרשימה שלא נראתה במקומותינו זה זמן רב: “פרופר חולם. לא היה ולא נברא. הוא ממשיך לייצר לוקשים ואני לא מבין למה. אני מאחל לו שלא יטבע בלוקשים שלו. בנאדם שמייצר כל כך הרבה לוקשים, אין חשיבות לכמה לוקשים הוא ממשיך לייצר. הוגה דעות צרפתי אמר שכל האנשים נולדים שווים, אולם הסביבה משפיעה עליהם – לכן נראה לי שהאופי של פרופר הוא לוקשנר”.

לתומי חשבתי שישמחו באוצר שראש הממשלה מציע לאמץ את התוכנית מס ההכנסה השלילי כדרך לתמוך בעובדים עניים. כמובן שאימוץ מס ההכנסה השלילי מבטא את חוסר היכולת של השוק, אתם יודעים, האלוהים החדשים, לפתור את כל בעיות החברה, אבל בכל זאת טוב שתהיה תמיכה בעובדים שעבודתם מנוצלת על ידי מעסיקים. אבל באוצר זעם, ולמה? כי שרון “גנב” לנתניהו את הקרדיט על היוזמה למס הכנסה שלילי. זעם באוצר, הישות הזאת שנקראת אוצר זועמת, אני רואה בעיני רוחי את מאות עובדי האוצר זועמים ויוצאים להגן על רוח האוצר. אבל כידוע זה לא בדיוק כך, שר האוצר כועס, צבא היועצים שלו שולח הודעות לכל העיתונאים ופתאום האוצר כועס ולא שר האוצר ובכירי המשרד.

לעיתים אני קורא מאמר ובו משפט שמבטא נקודה שאני מנסה להבהיר בדרך טובה, כך במאמרו של גדעון עשת ב”ידיעות” בנושא הרפורמה במס וקיצוצי התקציב. כך הוא כותב: “מי נושא בנטל? שורה של מחקרים הראו כי ככל שמשפחה בעלת הכנסה נמוכה יותר, כך היא תלויה יותר בשירותים ציבוריים. לכן קיצוץ השירותים הציבוריים, במיוחד חינוך ובריאות, פוגע במיוחד דווקא במחצית המדינה המשתכרת פחות מהחציון (5000 שקל ברוטו לחודש).

האם שווה למשפחה כזו לאבד שעת לימוד אחת לילד עבור תוספת של 30 שקל לחודש נטו? האם שווה לה להפסיד שעת לימוד ולשלם יותר עבור תרופות בעבור בטבת מס של 50 שקל? אולי כן, סביר שלא”. (מגזין ממון, ידיעות 22/7/2005).  אז מי מוכר לוקשים?