• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

פרס ישראל למאיר שלו

מאיר בביוף

מאיר שלו הוא אחד הסופרים הנקראים ביותר בישראל. הקריירה שהעניקה לו חשיפה החלה דווקא בטלויזיה, בערוץ 1. הוא הגיש את תכנית האירוח הפופולארית שעה טובה ותכנית נוספת (שמה לא זכור לי). לפני כעשרים שנה הוא החל לפרסם רומנים מפרי עטו. הם זכו להצלחה רבה. הצלחה זו פילסה לו דרך למעמד ציבורי משפיע ונחשב. הצהרון ידיעות אחרונות סידר לו טור בעתון, המתפרסם מדי יום שישי, וזוכה – מטבע הבמה והעיתוי – לחשיפה רבה. בטורו, הוא משתף את ציבור קוראיו בהגיגיו.  דברי התוכחה ומוסרנותו הגבוהה קיבעו לו מעמד על של מוכיח לאומי. הוא אינו “מחשבן“ לאף אחד, אך פגמיו של פוליטיקאי או איש ציבור ממוצא מזרחי לעולם יהיו קשורים למוצאם בעיניו של שלו. דוגמה קטנה מטורו ב“ידיעות“ מהשבת האחרונה: שלו מתייחס לכתבה בעיתונו על שריה של ממשלת ישראל החדשה, המכילה פרטים “פיקנטיים“ כמו “תחביבו של השר, אירוע בעברו ושאר ירקות. כך למדנו שהשר כץ אוהב לרכוב על טרקטורונים, שהשר בגין גר שתי קומות מתחת לרובי ריבלין, שהשר שטייניץ נשוי לשופטת ושהשרה ליבנת לא שותה קפה כבר עשר שנים!“, מחכים אותנו שלו. כשהוא מגיע לשלום שמחון, מפלס התובנות שלנו מועשר בהברקה הגאונית, ש“הוא שר לענייני דגים מרוקאיים מדהימים…“

אין זו הפעם הראשונה, שאחד מבכירי השמאל האשכנזי הנאור שלנו לוקח לעצמו את החרות לגלגל לפתחנו את הרפש הסטריאוטיפי שלו. תקצר היריעה מלדון ב“אוצר“ המושגים המעוות של שלו על המזרחים בטורו ב“ידיעות“ לכל אורכן של השנים שבהן הוא כותב שם, ולמען האמת הגזענות שלו צפויה ומשעממת. הציטוט בנוגע לשמחון הוא דווקא מה“מתונים“ שבהם. ללא שום בושה, שלו יקשור תדיר את דמות המזרחי לתופעות השליליות ביותר בחברה, כולל יותר מרמיזות על שנאתם לערבים. העובדה שאביו, המשורר יצחק שלו, לא היה בדיוק ערבופיל גדול, אינה מוזכרת אצלו אפילו ברמז. לעולם הפנימי של המוכיח הלאומי שלנו, שקנה לו מעמד של אוראקל נהללי המביא את בשורות הזעם שלו דווקא מירושלים החרדית-לאומנית-מזרחית (לטעמו), היו מקורות יניקה שופעי נאורות, וכדאי  להתעכב על אחד מהם.

אחת הדמויות הנערצות על שלו הוא היינריך מנדלסון, שהיה פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בתולדות הישוב הוא נחשב, יחד עם שמעון פריץ בודנהיימר, כבכיר הזואולוגים. ב-7.1.2000  ערכה עמו דליה קרפל ריאיון במוסף הארץ. לאחר שגולל את הביוגרפיה האירופאית המרשימה שלו ואת האני מאמין שלו בענייני זואולוגיה ואיכות הסביבה, הוא נתפנה לשפוך את הגיגיו הנאורים על האוכלוסיות הלא כל כך רלוואנטיות באזורנו (קרי: ערבים ומזרחים ) הנחשב, כידוע, כחלק אורגאני של אירופה, ולא סתם, אלא המערבית.  “אתה ייקה מתנשא?“, שואלת קרפל את מנדלסון. “מה פתאום הייקים מתנשאים?“, משיב הענו באדם, “הייקים צודקים. הייקים הם הכי חשובים, כי מצד אחד הם יהודים ומצד שני הם אנשים תרבותיים, אז רצוי שיהיו פה ייקים ושהם ישפיעו“. ו“מזרחים?“, מקשה קרפל. “תלוי איזה מזרחים“, משיב הזואולוג האירופאי, “אם אלה מזרחים שעושים ילדים בלי סוף ואחר כך צועקים ונותנים בקשישים בלי סוף אחד לשני, ואחר כך באים לברק (ראה“מ דאז –מ.ב) ורוצים תקציבים כדי לכסות את הכסף שהם ביזבזו, כמו ש“ס – אז לא נראה לי…“

בהמשך הריאיון, מעשיר אותנו מנדלסון בתובנותיו הנאורות על הערבים: “המילה הראשונה בערבית שלמדתי היתה איטבח אל יאהוד, כך שאין לי דעה טובה על ערבושים. “מדוע איש במעמדך משתמש בביטוי זה?“, תוהה קרפל. “אני לא אומר להם את זה“, מרגיע מנדלסון, אני משתמש בביטוי הזה כי יותר קל לבטא את זה. אני מזלזל בערבים. אפילו היום, כשיש ערבים נחמדים“. ואם מקנן במי מאתנו חשד לגזענות אצל היינריך מנדלסון שלנו, הרי שדבריו הבאים אמורים, ללא ספק, להסירו. “יש לי חבר טוב, נחמד מאד, מבית סאחור“, מגלה את אוזננו מנדלסון. “הוא חי כעת בארצות הברית והוא זואולוג שלא מצא עבודה ולכן החל לעסוק במחקר רפואי. שמו מאזן קומסייה והוא למד באוניברסיטה העברית. רציתי להכניס אותו למחלקה שלנו באוניברסיטת תל אביב ואמרו לי שבגלל שהוא מהשטחים זה לא ניתן. אני מתכתב איתו“. לאחר שהשתכנענו שמנדלסון דיבר לא יפה, כי אולי זו הגירסה הייקית להומור, וקרפל שואלת אותו אם הצבעתו עבור ברק פירושה שהוא בעד מדינה פלשתינאית, מעיר אותנו מנדלסון משכרון החושים הרגעי: “אני נגד, כי אין לסמוך על ערבושים. יתנו להם דריסת רגל, אז הם יפוצצו וישתלטו על הכל. הגישה שלי לא מיושנת. לפי הקוראן, היהודים צריכים להיות נחותים. אני לא מאמין בשלום. הצבעתי לברק כי הוא לא חשף את כל תוכניות השלום שלו…“

 שלו קרא, בלי ספק, את דברי הבלע ושפת הביבים של הזואולוג הייקי. הוא גם החריש. אם מאווילות, אם מהסכמה – ואולי משתיהן גם יחד. יתרה מזאת, הוא ממשיך להעריץ את דמותו של מנדלסון, שכבר לא איתנו. שמחון אינו ייקי וגם אינו פרופסור. הוא אפילו עבד נרצע של אהוד ברק, אך הפלא ופלא – מעולם הוא לא הקיא זרמים כה סמיכים של שפכי ביוב כפי שהעז מנדלסון.  לשלו אין זה משנה, היות שהוא מותנה על ידי רפלקסים גזעניים. בעיני שלו, מוצאו האתני של מנדלסון גובר בגדול על מוצא פיו המלוכלך, כפי שההיפך הוא הנכון לגבי שמחון, או כל מזרחי אחר. למותר לציין, שמנדלסון היה גם חתן פרס ישראל למדעי החיים. התנאי ההכרחי, כנראה, לזכיה בפרס זה, הוא הבעת דעות מהסוג שהוא הביע – כך מראה מבחן התוצאה של לא מעט מכלותיו וחתניו. אפשר שמאיר שלו כלל אינו גזען, וכל דבריו על המזרחים אינם אלא מילויו של תנאי בל יעבור בדרך לזכיה בפרס הנכסף

כנראה שיעניין אותך גם: