• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

צעירים, משכילים ורדיקליים

יוסי דהאן

ברברה ארנרייך, עיתונאית וסופרת מבריקה, שספרה Nickel and Dimed, על ניסיונה כעובדת בשכר מינימום בארצות הברית, הפך לרב מכר וקלסיקה סוציולוגית, (הספר עומד לצאת בתרגום עברי בשם “פרוטה לפרוטה” בהוצאת “בבל” השנה), כותבת, בירחון האמריקאי “The Progressive”, על מאבקי סטודנטים, איגודים מקצועיים ומרצים למען העלאת שכרם של עובדי מינהל ומשק באוניברסיטאות שונות בארצות הברית. ארנרייך כותבת על שביתות רעב של סטודנטים באוניברסיטאות מיאמי וסטנפורד, ועל נצחונות במאבקים כאלה באוניברסיטאות ייל וצפון קרוליינה. ארנרייך גם מציעה קורס חובה לסטודנטים באוניברסיטאות, קורס בשם “מבוא למלחמת המעמדות” בו ילמדו הסטודנטים, בין היתר, על פערי מעמד ושכר בין בעלי תפקידים שונים באוניברסיטאות.

ואצלנו, אני נזכר שבערך לפני שנה שברו מנהיגי הסטודנטים הישראליים את שביתת עובדי המינהל באוניברסיטת תל אביב על ידי פריצת המנעולים שנעלו את דלתות אולמות ההרצאה. ושלפני מספר שבועות חלק מאותם מנהיגים מהפכנים  ורדיקלים קראו לסטודנטים להחרים מרצים שחתמו על עצומת תמיכה בסרבנים.

אתמול שרפו, מנהיגי אליטת העתיד, צמיגים בפתח האוניברסיטה, לא למען צדק חברתי, לא למען סולידריות עם קבוצות חלשות, גם לא נגד צעדי האוצר שנועדו לפגוע בחופש האקדמי של האוניברסיטאות.

כרגיל הם שבתו, חסמו כבישים  ותבעו את הזדהות הציבור עם מאבקם האינטרסנטי והצר להורדת שכר הלימוד.  היום הם מתכוננים להמשיך בפעילות המחאה תחת הכותרת “יום אבל” לציון “פטירתה של ההשכלה הגבוהה”, מה באשר לתליית מודעות בזכות הסקטוריאליות ומותה של הסולידאריות החברתית.

לסטודנטים יש ממי ללמוד, גם את מאבקיהם של סגל המרצים באוניברסיטאות מאפיין אותו אגואיזם מוגבל. כאשר הם שובתים בשם “חופש מחקר ומצויינות אקדמית”, הם מתכוונים בדרך כלל להעלאות שכר ואי פגיעה בתקציב הנסיעות לחו”ל. לעולם לא תשמעו את קולם במאבקים חברתיים של קבוצות אחרות, חלשות יותר. הם ודאי גם ימצאו תירוץ מורכב ומופרך מדוע הם לא מצטרפים לשביתה הכללית של ההסתדרות המוחה על פגיעת האוצר בזכויות ובתנאי העבודה של כלל העובדים.

לכן מה הפלא שכשמנהיגי הסטודנטים הללו, שאלה מחנכיהם,  הופכים מאוחר יותר לעסקנים מפלגתיים, חברי כנסת ושרי ממשלה, האופק החברתי, הכלכלי והתרבותי שלהם אינו חורג מאינטרס עצמי צר ומוגבל. 

כנראה שיעניין אותך גם: