• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קורבנות העיוורון האידיאולוגי של ההפרטה

יוסי דהאן

זהו תרגום חופשי של מאמרו של פול קרוגמן, בעל טור ב”ניו יורק טיימס” ופרופסור לכלכלה מאוניברסיטת פרינסטון, על כשלונה ונזקיה של מערכת הבריאות הפרטית בארצות הברית. מאמר זהו מאמר אחד בסדרה של מאמרים שכותב קרוגמן על תחלואיה של מערכת הבריאות האמריקאית.

מוקדש לפנדמנטליסטים מוכי עיוורון ניאו ליברלי במחלקות לכלכלה ובמערכות העיתונים.

“ארצות הברית מוציאה הרבה יותר כסף על בריאות מאשר מדינות מתקדמות אחרות. למרות זאת אנחנו לא מקבלים יותר שירותים רפואיים. יש לנו תוחלת חיים נמוכה יותר ושיעורי תמותת התינוקות שלנו גדולים יותר מאשר מדינות שמוציאות על בריאות פחות מחצי ממה שאנחנו מוציאים. כיצד אנחנו עושים זאת?

חלק חשוב מהתשובה הוא שחלק גדול מהוצאות הבריאות שלנו מוקדשים להעביר את הכדור למישהו אחר: לנסות לגרום לכך שמישהו אחר ישלם את החשבונות.

על פי ארגון הבריאות העולמי, ההוצאות המינהליות בארצות הברית מגיעות ל 15 אחוזים מדמי הביטוח שמשלמים מבוטחים למערכת הביטוח הפרטי, אולם רק ל 4 אחוזים מהתקציבים של מערכת הבריאות הציבורית. המספרים לגבי המערכת הפרטית והמערכת הציבורית דומים במדינות אחרות, אולם כיוון שאנחנו נשענים יותר מכל אחד אחר על מערכת הביטוח פרטית, סך העלויות הניהוליות שלנו גבוה הרבה יותר.

על פי ארגון הבריאות, העלויות הגבוהות יותר של הביטוח הפרטי נובעים בעיקר “בגלל בירוקרטיה גדולה שנדרשת להעריך סיכון, לקבוע את ערך דמי הביטוח, לעצב חבילות ביטוח, ולבחון האם לשלם או לסרב לשלם תביעות”. לתכניות ביטוח ציבורי יש פחות בירוקרטיה כיוון שהן לא מנסות לסנן לקוחות בעלי סיכון גבוה או לגבות מהם מחירים גבוהים יותר.

העלויות שנושאים בהם המבוטחים הם רק חלק מהסיפור, רופאים “חייבים לשכור צוות משרדי רק על מנת לטפל בחברות הביטוח” כותב דר` אטול גאונדה ב”ניו יורקר”. “משרד המנוהל כהלכה יכול להוריד את שיעור הדחייה של (תביעות הרופאים לתשלום) מחברות הביטוח משלושים אחוזים לחמישה עשר אחוזים. זו הדרך שבה רופאים עושים כסף… זו מלחמה עם הביטוח לאורך כל הדרך”.

האם תחרות לא אמורה לגרום לכך שהסקטור הפרטי יהיה יעיל יותר מהסקטור הציבורי? כפי שארגון הבריאות העולמי אומר בדיון עם מערב אירופה, חברות ביטוח פרטיות לא מתחרות בדרך כלל על ידי מתן שירותי בריאות במחירים זולים יותר. במקום זאת, הם “מתחרים על בסיס של סלקציה של סיכונים” – כלומר על ידי דחייה של אנשים שיש הסתברות שהוצאות הבריאות שלהם גבוהות יותר ועל ידי סירוב או דחייה ככל האפשר תשלומים שהן חייבות לשלם.

עדיין העלויות של אספקת שירותי בריאות לאלו הנדחים על ידי חברות הביטוח הפרטיות אינן נעלמות. העלויות הרפואיות של העניים או של אלה שההוצאות הרפואיות רוששו אותם מכוסים על ידי המערכת הציבורית. אחרת הם משלמים מכיסיהם או סומכים על הנדיבות של בתי החולים הציבוריים.

כך יצרנו מערכת עצומה של בירוקרטיה של חברות ביטוח שאינן משיגות דבר. המשאבים שמוציאות חברות הביטוח הפרטיות אינן מורידות את העלויות הכלליות, הם פשוט מעבירות את העלויות הללו לאנשים ומוסדות אחרים. זו מערכת מעוותת אבל זו האמת, מערכת שמכסה רק 85 אחוזים מן האוכלוסייה, עולה הרבה יותר ממה שהיינו משלמים עבור מערכת שהייתה מכסה את כולם.

ראשית במערכת האמריקאית עלויות רפואיות פועלות כמס על תעסוקה. לדוגמה ג`נרל מוטורס מפסידה כסף על כל מכונית שהיא מייצרת בגלל עלויות הבריאות. כתוצאה מכך, היא נאלצת לפטר אלפי עובדים, או היא עלולה אפילו לפשוט את הרגל. עדיין דמי הביטוח שהם חוסכים על ידי פיטורי עובדים אינם חיסכון לחברה, מישהו חייב לשלם את החשבונות.

שנית. אמריקאים ללא ביטוח בריאות מקבלים לבסוף שירותי בריאות – אולם מילת המפתח היא “לבסוף”. על פי נתונים של קרן משפחת קייזר, אנשים שאינם מבוטחים בביטוח בריאות דוחים טיפולים רפואיים, אינם רוכשים מרשמים רפואיים ומדלגים על טיפול מומלץ פי שלש מאנשים מבוטחים. ורבים מהם הופכים לנכים או מתים בגלל הדחיות הללו.

תחשבו כמה מטורף כל זה. בניחוש גס בין שניים לשלשה מיליון אמריקאים מועסקים על ידי חברות ביטוח וחברות להענקת שירותי בריאות, תפקידם הוא לא לספק שירותי בריאות אלא להעביר את הכדור למישהו אחר, לגרום לכך שמישהו אחר ישלם את העלויות. תוצאת המאמצים שלהם היא להפוך את האומה לענייה וחולה יותר.

מדוע אנחנו מסכימים לסבול מערכת יקרה ובלתי יעילה כזו? לקבוצות אינטרסים יש תפקיד חשוב. אולם אנחנו גם סובלים מעיוורון אידיאולוגי, עשורים של אינדוקטרינציה אודות המעלות של תחרות בשוק והחסרונות והרוע של שלטון גדול גרמו לכך שהרבה אמריקאיים אינם מסוגלים להבין את הרעיון שלעיתים תחרות היא הבעייה לא הפתרון.

במאמר הבא בסדרה, אדבר על האידיאולוגיה שמובילה ל”רפורמות” שמרעה את המצב”.

כנראה שיעניין אותך גם: