קלון, ועוד איך קלון

בסוף השבוע החולף, ב”מוספשבוע” של מעריב, פורסם מאמר של עו”ד יחיאל (חיליק) גוטמן “לא לגמרי צח, לא ממש קלון”, שבו התבקש היועץ המשפטי לממשלה להפסיק את “המרדף המטורף” אחרי צחי הנגבי. אינני מכיר אישית את הכותב. אולי הוא עורך דין מוצלח, אולי לא. אולי הוא  מתחכך בפוליטיקאים, אולי לא. אולי הוא חביבם של ביבי, אולמרט וברק ואולי לא. לא זה העיקר.

מר גוטמן מעורר התפעלות בניסיונו הכן להיות אובייקטיבי בפרשה. “מינויים פוליטיים היו מרכיב דומיננטי… מראשית ימיה של מדינת ישראל”, כותב גוטמן, אבל מזדרז לציין בהמשך: “לשם הגינות ראוי להוסיף שבימי מרכז הליכוד העליזים של שנות התשעים וראשית שנות ה-2000 המינויים הפוליטיים הפכו לתעשייה אדירה”.

הוא אינו מעלים עין מכך שצחי הנגבי היה מעורב כלשהו בחגיגות אלה, אך לא נמנע מלהזכיר את הפן האנושי של הסיפור: “גם צחי הנגבי היה ראוי  להתייחסות הוגנת”.

כך אנו מתקדמים בנחת אל עבר הקלון. כותב גוטמן: “במהלך הדרך הסתבך הנגבי בפרשה נוספת של תצהיר שקרי, לכאורה”. לכאורה. כלומר, אולי הוא כלל לא התכוון לשקר, אלא רק נפלט לו. אולי הוא לא שם לב שהוא לא אומר אמת.

כל זה מוכר וידוע ולא הייתי טורח לדוש בכך, אילו הכותב לא היה עובר לתחום הגדרת המושג “קלון”. כך כותב גוטמן: “אין בספר החוקים הגדרה מהו קלון. זה מושג שאיננו בא מהעולם המשפטי, אלא מהעולם המוסרי והערכי”. כך, שחור על גבי עיתון.

עד כאן, מר גוטמן. קטונת מלהגדיר מה הם ערכי המוסר במשפט שלנו. בספר משלי, אלפי שנים טרם נולדת, כבר נכתב: “באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט”.

אכן, אנו מצווים להיות סלחנים לחולשות אנוש – הלא כולנו בני אדם וכולנו עלולים למעוד, אבל לא יתואר שאדם שמתכוון להיות מנהיג בעם ושעשוי לקבל החלטות שיחרצו את גורל האומה, יימצא דובר שקר וימשיך בתפקידו כאילו לא קרה מאום. דיינו אם אמר את זה שופט אחד, או הרכב שלם של שופטים. בתפקיד ציבורי כמו של הנגבי לא נהנים מספק. הוא חייב לעמוד במבחן מחמיר פי מיליון, משום שהוא אמור לשמש דוגמה למיליונים.

בדומה לגוטמן, גם אני פונה אל היועץ המשפטי לממשלה, בתקווה שיקרא שורות אלה: אל תשמע ליחיאל  גוטמן ולחבריו. נראה שהוא, כמו גם רבים אחרים, שכח שאדם דגול מרבבה חייב להיות גם צח מקלון.