רציתי לכתוב על סיפורה של מורה שמועסקת גם כמארחת במסעדה כדי להשלים הכנסה, או על חברת “קסטרו” המעטירה, אבל יוסי הקדים אותי, רק שהוא לא כתב ש”קסטרו” מאמצת בתי ספר בבת ים. או אולי על האדם האידיאלי שצריך להיות לממונה על התקציבים באוצר: “הוא צריך להיות רודף רפורמות, מי שמאמין בכל לבו שרפורמות והפרטה הן דלק הצמיחה הטוב ביותר. הוא צריך להאמין שנכון לייעל ולצמצם את תקציב המדינה – כדי להקטין את החוב הלאומי. תכונה חשובה נוספת היא ההכרה החברתית. שיהיה רגיש לעוולות חברתיות, שירצה לצמצם את הפערים על ידי עידוד יציאה לעבודה ומתן עזרה ישירה למי שלא יכול לעבוד: זקנים, נכים וחלשים”. אין קופצים כי שכרו ממש נמוך 32000 שקל לחודש. מה יקרה אם הממשלה תרצה להגדיל את תקציב המדינה? כנראה שיהיה צריך לפטר את הממשלה.
או על מאמר שפורסם בגיליון החדש של:
post-autistic economics review, בעיקר המאמר השואל: מדע, אידיאולוגיה ופיתוח: האם יש שם “כלכלה ברת קיימא”? במאמר סוקר הכותב את התפיסה הנאו-קלאסית ומאיר את עינינו בהנחות הבסיס שלה לעומת תפיסות אלטרנטיביות בנושאים כמו סכמת הפרשנות של גישת האדם הכלכלי לעומת זה הפוליטי. ארגונים על פי המודל הנאו-קלאסי והתפיסה המוסדית, וסכמת הפרשנות לתופעה הקרויה שוק.
אבל היום הוציא לאור ה-OECD את הפרסום השנתי העוסק בהשכלה,Education at A Glance 2007, ויש בו נתונים השוואתיים די מעניינים המעודכנים ל-2004. ב”הארץ” יש סיכום של ממצאים בנוגע להוצאה פרטית, גבוהה מהממוצע בישראל, ההוצאה ציבורית כאן מסך ההוצאה היא רק 76.4% לעומת 87% במדינות ה-OECD ו-91.1% ב-19 ממדינות האיחוד האירופי. ההוצאה לתלמיד, נמוכה מהממוצע, גודל כיתות, גדול מהממוצע, שכר מורים, נמוך מהממוצע, שכר לימוד באוניברסיטאות, גבוה מהממוצע ישראל במקום ה-6 מבן 23 מדינות, זה כמובן לא הפריע לועדת שוחט להעלות את שכר הלימוד, כי הוא כידוע נמוך מידי. טראובמן וקשתי הרחיבו בנושא ב-19/9/2007.
בעשור שבין 1995 ל-2004 עלה התקצוב לתלמיד בישראל ב-5% לעומת 38% במדינת ה-OECS ו-37% ב-19 מדינות האיחוד האירופי. אם מדברים על פער בהישגים, סביר שיגדל עקב ההשקעה דיפרנציאלית הזו, ועוד נתונים רבים שטרם הספקתי לעיין בהם. מי שרוצה לדעת מה יהיה כתוב במאמרו הבא של דן בן דוד צריך להציץ בטבלה שהוא אוהב שבה ההוצאה לתלמיד נמדדת ביחס לתוצר (טבלה B1.5), לא חשוב שכאן אי השוויון גדול יותר, לא חשוב שכאן אחוז הילדים העניים הוא 35.8%, העיקר שההוצאה אצלנו, על פי מדד זה, דומה להוצאה במדינות המפותחות, לא יותר, אבל דומה. בכלל יש בדו”ח קטעים חשובים שבחלקם ישראל לא נכללת, כמו נושא החינוך המקצועי והישגי תלמידיו, או מעמדם הכלכלי של הורי התלמידים והשפעתם על סיכויי ההצלחה של אותם תלמידים, לא שהעובדות הללו אינן ידועות אבל טוב היה לראות אותן בפרספקטיבה השוואתית.