• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קריסת השווקים (3)

דרור ניסן

מאנייה-דיפרסייה:

אך בסוף השבוע שחלף, הודות למתקפת יחסי ציבור אדירה של המימשל האמריקאי, עוד נדמה היה לרבים שהנה מגיע המזור לשווקים, הפאניקה  נבלמת ואנו על סיפו של “פוספריטי” חדש.

תכנית המימשל לרכישת כל האג”חים הבעייתיים ( אותם מכשירים פיננסיים המכונים “מובנים”, אך כלל  אינם מובנים), הפיחה תקוות שווא בשווקים. המדדים האמריקאיים נסקו ביום חמישי שעבר, עת עמד הקונגרס לאשר את התכנית להזרמת 700 מיליארד דולר.

היות ו”וול סטריט” הוא עדיין “הקטר”, הרי שכל שווקי אירופה החרו-החזיקו אחריו וזינקו אף הם. אלא שהשמחה היתה מופרכת ומוקדמת.

מופרכת, היות והמשבר הפך זה מכבר עמוק ואימננטי, וחילחל אל תוך הכלכלה הריאלית. נתוני המאקרו בארה”ב מפגינים חולשה ומסמנים האטה כבר יותר משנה. ומכאן שאין כמובן במהלך בזק אחד, דרמטי ככל שיהיה, כדי להפוך את התמונה על-פיה. אבל תעשיית האשליות בשלה.

מוקדמת, מכיון שלקונגרס, בפרט בעונת בחירות – שעה נדירה של חסד בה סופרים את האזרחים ומשקפים קול המון – לא התחשק להציל את “וול סטריט” והתכנית לא אושרה חרף הביטחון המופלג שתאושר והדיווחים התקשורתיים ששוב לא פגעו.

האמת שגם אחריי כל הטיעונים בזכות התכנית ובדבר היותה כורח בל יגונה כביכול, היא נותרת שערורייתית: דורשים בעצם מהאמריקני קשה היום לממן הפסדים של שועים מופקרים. העמך נדרש לנקות אחריי האליטה הכלכלית של השווקים.

בינתיים, בחלוף המאנייה ושני ימי מסחר סמי-אופוריים, הגיעה בגדול הדיפרסייה והשווקים ביצעו אמש צלילה בשיעורים הגבוהים אף מאלה שביצעו אחריי נפילת התאומים.

טוב שיש חברים:

ובינתיים גם מתחילה להתגלגל לה פרשת שחיתות מעניינת: שר האוצר האמריקני, הנרי פולסון, שימש טרם מינויו לשר האוצר, כמנ”כל בית ההשקעות ענק “גולדמן-זאקס”. מעסיקיו אלה, בעבר ואולי גם בעתיד, מושקעים עמוקות בחברת הביטוח הענקית AIG . הלאמתה חסכה לחבריו-מייטיביו של פולוסון 20 מיליארד דולר שבהעדר ההצלה היו יורדים לטימיון. הסיפור הזה הוא האמ-אמה של הניגוד עניינים.

באחרונה נטען בגלויי נגד פולסון שהוא להוט מדיי להציל את וול סטריט ולא בהכרח את הכלכלה האמריקאית. נו בטח, חברים לא זונחים, וגם מן הסתם חשוב לפולסון להתחיל לדאוג לעתידו התעסוקתי.

אי התערבות:

דווקא אחדים מחברי הקונגרס הרפובליקנים השתדלו להיות נאמנים לעצמם ומשנתם, ובגיבויי פרופסורים לכלכלה מאוניברסיטת -(ניחשתם נכון) –שיקגו, קראו לדחיית התכנית ולאי-התערבות ממשלית בשווקים.

אלה גורסים שמפולות הן חלק בלתי נפרד מכלכלה שבמרכזה שווקים פיננסיים ויש לאפשר לתהליכיי השפל למצות עצמם.זה יפה ואפילו כמעט מעורר כבוד כלפיי היושר האינטלקטואלי של האורתודוכסייה הזו. אלא שתיאוריות לחוד ופרקטיקה לחוד. למתרחש בשווקים השפעה עזה על הרוב הסביל שכלל אינו פעיל בהם, דרך מיתון ואבטלה, רמות שכר, יוקר מחייה, מחירי סחורות שיעור אינפלצייה ועוד שורה ארוכה של משתנים שמצבם נגזר מהמתרחש בשווקים.. הכלכלה המודרנית גלובאלית ואינטגרלית, והסינכרון והזיקות בין פרמטרים שונים שלה הוא גדול וישיר. אין איפוא לאיש מפלט מהשווקים.

מכאן שכל תורת אי-ההתערבות היא קישקוש בלבוש. עורבא פרח. אין בכלל חיה כזו. אין כלכלה ולא היתה, אף פעם בשום מקום, שמתנהלת לה בעצמה, לעצמה ומעצמה. התערבות ורגולוציות תמיד היו ויהיו. השאלה היא רק כמה, מתי ולטובת מי. ברוב המקרים התערבות נועדה לסייע למיעוט בעלי עניין, השפעה וכח, על חשבון הרוב המוחלש. אולי בהפוך על הפוך, כדאי לסוציאליסטים להתחיל לחייב אי-התערבות.

אדם סמית:

תורת אי-ההתערבות היא אחותה של “היד הנעלמה”, צירוף שטבע אדם סמית, ששמו נישא לשווא וזכרו מחולל דרך קבע, על-ידי חסידי השוק.

כדי להבין את מקור השיבוש צריך לחזור למקורות: הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18, אדם סמית, מי שנחשב לפילוסוף ולאידיאולוג החשוב והמכונן של השיטה הקפיטליסטית, כתב בספרו “על עושרן של אומות” את הדברים הבאים: “אם יינתן החופש לאנשים לשפר את חייהם, זה יהיה כאילו הכלכלה תפעל על-ידי יד נעלמה” על בסיס השורה השורה הזו של סמית ובפרט בהסתמך על צירוף המילים – “יד נעלמה” – נערמו הררי מילים בזכות השוק החופשי ואי התערבות.

אבל סליחה, מה באמת בין המוטיב האמור לבין תפיסת השוק החופשי? הרי התנאי הראשוני, הבסיסי והבלתי נמנע להתפתחות כלכלית ע”פ אדם סמית, הוא חירותו של אדם (“אם יינתן החופש לאנשים לשפר את חייהם“)

החסידים השוטים, המשטים והמעוותים, של אדם סמית, משמיטים את הרישא ואת הסיפא, ונותרים עם הצופן הקדוש “יד נעלמה”. מה בכלל בינם ובין סמית.? אדם סמית עסק בשאלות מוסריות וחברתיות, בעוד ממשיכי דרכו בעיני עצמם, מגבילים עצמם לשימוש בכלים הטכניים בלבד של הכלכלה, תוך ניתוק מוחלט וברוטאלי שלה מהתנאים וההקשרים החברתיים בהן היא פועלת.

סמית צייר מציאות היפותטית, מדומיינת, בה בעצם הכל ניצבים על אותו קו זינוק עם אותם תנאים, כאילו שהעולם נברא עתה וכל המשתתפים בו מתחילים ממש מאותה נקודה. זה שעשוע של פילוסופים. זו לא מציאות שהיתה או שתתקיים.

בכל מקרה, בפעם הבאה שמישהו אומר שאין להתערב, ראויי לשאול אותו לטובת מי לא להתערב. שנה טובה.

כנראה שיעניין אותך גם: