• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קריסת השווקים (4)

דרור ניסן

הקונגרס האמריקאי אישר הלילה את תכנית המימשל להזרמת 700 מיליארד דולר מכספי משלמי המיסים, לצורך רכישת האג”חים הבעייתיים – אחת ההרפתקאות היותר מופקרות של בנקים ובתי השקעות בשנים האחרונות. אבל דומה שהסוסים כבר ברחו מהאורווה, המשבר מזמן כבר לא במקום  הזה, הוא גלש א לכל תחומי הכלכלה, הפך קולוסאלי ומסלים וקיצו כלל אינו נראה באופק.  

חרף התכנית, שבו מדדי וול-סטריט לצלול. טרם המסחר פורסם ש כמעט 150,000 משרות נגרעו מהמשק האמריקני רק בחודש האחרון. המימשל ביקש לאשר בבהילות אספירין למחלה ממארת.

הדרמה המתרחשת בכלכלה העולמית והסערה בשווקים הפיננסיים המשקפת אותה, מזמנת כמובן עניין על בסיס יומיומי. אולם, זו גם הזדמנות נאותה להניח מעט לכרוניקה, לנסות ולפתוח את העדשה ולבחון את הכלכלה העולמית והתמורות שחלו בה במבט רחב יותר , כזה החורג מעט מהתזזיות היומיומיות והתנודות החריפות במדדים.

הנה נסיון (רדוקציוני וטלגרפי משהו), להבין בעצם, מתי ולמה הפכו השווקים לחזות הכלכלה כולה וכיצד זה קשור לירידת קרנה הדרמטית של הסוציאל-דמוקרטיה?

קיצור נמרץ של תולדות מדינת הרווחה:

מדינת הרווחה כביטוייה המובהק של הסוציאל-דמוקרטיה נולדה למעשה עם תום מלחמת העולם השנייה, כפשרה בין התנועות השמרניות למפלגות הפועלים וכפיצויי על איימי המלחמה.

לאחר שתי מלחמות עולם וחורבן מוחלט של היבשת, החליטו האירופאים על מודל אמצע: לא שרדנות ודרוויניזם מחד (מזה היה מספיק במלחמה), ולא קומוניזם טוטליטרי מאידך.

למדינת הרווחה בכל המדינות  שיושמה היו שלוש מטרות מרכזיות משותפות:

1. הרחבת ההגנה החברתית והביטחון הסוציאלית:  ביטוייה ניכר בעיקר במנגנוני קיצבאות ריאליות ומערכות פנסיוניות למיניהם, האמורות לכסות  את סיכוני החיים העיקריים: מחלות, נכות, מות מפרנס, זיקנה, יתמות, אובדן כושר עבודה ועוד, ולמנוע ירידה פתאומית ברמת החיים בשל הסיבות האמורות.

2. צימצום אי-השיוויון : המטרה כאן, היתה להשיג מידה צנועה של צדק והוגנות חברתית,שאינם ניתנים להשגה ללא התערבות הכלל. התבטא בעיקר באמצעות מערכת מיסויי פרוגרסיבית, ובחלק ניכר מהמדינות גם באמצעות מיסי ירושות, אשר בהעדרם נוצרים פערים אדירים שמקורם בהון בין-דורי.

3.העמקת האינטגרציה החברתית: הכוונה כאן היא לנקיטת מדיניות מכוונת במגוון של תחומים, על-מנת להביא לשילוב חברתי ופוליטי בין קבוצות ומעמדות שונים ומגוונים. אתגר מורכב ופעמים רבות גם שנוי במחלוקת  בשל דרך יישומו. קהל היעד שלו לרוב הוא צעירים והזירות למימושו הן בד”כ מערכות החינוך.

היו מי שראו במדינת הרווחה ניצחון (מתון אמנם), לשמרנות. אין כאן הרי שינויי סדרי בראשית, התמוטטות “עדי יסוד” ויצירת “עולם חדש”. אלא ש”האוייב של הטוב הוא הטוב מאוד”.

מבקרי מדינת הרווחה משמאל לא שיערו בנפשם שהיא תהייה פסגת השיויוניות היחסית אליה הגיע העולם החופשי, ושלפתח רובצת קריסתה.

מדינת הרווחה, אף שסימנה מטרה צנועה: לייצר בסה”כ “רצפה” לאזרחים שלא יפלו מתחתיה, הלכה והתכרסמה בשיטתיות.

די לנו להתבונן פנימה, במשבר המוסדי העמוק ובשקיעתה של תנועת העבודה הישראלית, בשלושים שנה האחרונות, כדי להבין את כברת הדרך הרגרסיבית שנעשתה. כל מה שיצרה חוסל בהתמדה ובהשתתפותה הפעילה – הקיבוץ, ההסתדרות, משק העובדים (אך לפני שלושה עשורים מחצית מהמשק הישראלי היה ציבורי (הסתדרותי או ממשלתי), שירותי חינוך ורווחה, תרבות מעמדית שלמה היתה ואיננה עוד.

גאות ושפל:

ימי הזוהר של הסוציאל-דמוקרטיה (סוף שנות ה-40 עד ראשית שנות ה-80), השתלבו היטב עם תהליכים נוספים בכלכלה שקדמו לה:

למן שנות ה-30 ועד שלהי שנות ה-70 משלו בכיפה בכלכלת המערב תפיסותיו של ג`ון מיינרד קיינס.

ד`ה זוו: על רקע המשבר הכלכלי הגדול והאבטלה ההמונית בארה”ב, התגבש הרעיון כי על מנת להשיג ייצוב והתקדמות כלכלית, יש צורך במעורבות מרחיקת לכת של המדינה בפעילותו של השוק.

בין השאר, טענו התפיסות הקיינסיאניות כי במשק קפיטליסטי קיימות מגמות העלולות להביא לאבטלה המונית . על-מנת למנוע סכנה זו, יש לפעול להגדלת הביקושים לסחורות ושירותים במשק, ולשם כך יש צורך, רחמנא ליצלן, במעורבות ממשלתית פעילה ונמרצת. קיינס אף המליץ על יצירת גירעונות תקציביים (הדפסת כסף).

כל הארצות בהן התקבלו התפיסות הללו התבססו על יסודות משותפים: מדיניות כלכלית “מרחיבה”, הרחבת התעסוקה והצמיחה עד כדי תעסוקה לכל (עבודות יזומות ופרוייקטים ציבוריים ענקיים), פיתוח הביטחון הסוציאלי ויישום כלכלה מעורבת, שבה לצד הסקטור הפרטי היה תפקיד חשוב לסקטור הציבורי-ממשלתי.

הכסף הופך לעיקר:

התפיסות הקיינסיאניות נועדו לתת מענה למצבי שפל ואבטלה המונית בארצות המתועשות, אך נותרו ללא תשובה מול האתגרים החדשים של הכלכלה המערבית בסוף שנות ה-70 : אינפלציה מואצת, ולצידה עלייתן והתחזקותן המהירה של החברות הרב-לאומיות (תאגידים), והפיכת המערב למשק גלובלי.

הגלובליזציה הזניקה בפראות את עוצמת הסקטור הפרטי-עסקי, קיינס ירד איפוא מן הבמה (תיכף ישוב), ופינה אותה להשקפות המוניטריסטיות, כאלה המייחסות לכמות הכסף השפעה מכרעת על התפתחות המשק.

הגישה המוניטריסטית, זו הרואה בדיכויי האינפלצייה את העיקר, תובעת פיקוח הדוק על כמות הכסף במשק, בולמת אשראים ונוקטת ריסון מתמיד (בעיקר כלפיי משקיי הבית), תואמת את האינטרסים של השכבות האמידות והשמרניות בחברה, אלה החיות מהון צבור (פיננסי) ולא מעבודה שוטפת (הון יצרני).

דרך הכסף:

שני תהליכים משמעותיים נוספים הם שחרצו את גורלה של המציאות הכלכלית המודרנית הם הצטברות הררי הפיננסים והתפתחות טכנולוגיות התקשורת.

התמ”ג העולמי טרם המשבר עמד על יותר מ-30 טריליון דולר. מדי שנה (לא משברית), מצטברים כ-5% בממוצע חסכונות הצוברים ריבית. הסכומים הללו נאספים להררי פיננסים באירופה, בארה”ב, ביפן ובענק המתעורר (סין). עכשיו הכסף מתאדה. השילוב המודרני של כסף, מידע מיידי וזמין לכל ורשתות דיגטליות להעברתו – הם שאפשרו “לזנב להפוך לכלב”, כלומר לדחוק את העבודה והעובדים ולהאדיר את ההון. הרווח למתי מעט החליף את הרווחה לכל. מכאן גם החשיבות העצומה שהחלו לקבל השווקים ושווי החברות הנסחרות בהן.

בכל יום “מתרוצצים” בעולם (דרך המחשבים), יותר מ2,000 מיליארד דולר, ובשבוע אחד מועברים בשווקים הפיננסיים כספים שערכם גדול מערך כל הסחורות המיוצרות בכל העולם במשך שנה.

מה זה בעצם אומר? שהשווקים הפכו לטבורה ולחזותה של הכלכלה, ששווי מניית החברה בבורסות והרווחים הצפויים לבעליה זה בעצם העיקר ושהאדם העובד, עמלו, תוצרתו, ורווחתו נהפכו זניחים.

עולם הכלכלה החדש הפך חרדתי עבור רוב העובדים, המושג ביטחון תעסוקתי מסתלק לו ומפנה את מקומו לנוודות תעסוקתית וקוששות של פרנסות ארעיות.

נכסי העם למשפחות בע”מ:

השיטה היא כזו שהכל למעשה עובד לטובת אצולת ההון: המחקר הממומן על-ידי המדינה מעביר אליהם את התוצאות, בעוד שהסובסידיה להשכלה מזרימה אליהם את ההון האנושי. הסיוע ליזמים, ההשקעות בתשתית, שיפור שדות התעופה והנמלים, הבורסה (שרוב הזמן 90% ממנה שייכים לבעלי עניין), שיטת ההפרטה (נכסי העם למשפחות בע”מ) ועוד ועוד – הכל מוליך אליהם.

האדמה רועדת:

אז מה קורה כבר יותר משנה וביתר שאת בחודשים האחרונים? לכל גיאות יש סוף, קל וחומר כאשר היא כרוכה בתאוות בצע פרועות. השווקים התנפחו להם יתר על המידה, הכלכלה המריאה לספירות מופרכות, הבנקים החלו לייצר מוצרים שאינם אלא אוויר, עסקו בשיווק אינסופי של חובות במסווה של מכשירים פיננסיים והתחילו להאמין בכלכלת גיאות נצחית.

בשל הגלובאליזצייה והקורלצייה בין השווקים השונים, הזיקות ההדוקות והחשיפות ההדדיות בין בנקים ובתי השקעות בעולם כולו, בקיצור, בשל המבנה הנוכחי של הכלכלה העולמית, הפך משבר משכנתאות בארה”ב, לקטסטרופה כלכלית כלל-עולמית. טריליונים נמחקים, בנקים ובתי השקעות קורסים, חברות ביטוח רועדות, הבורסות צוללות, פיטורים המוניים בדרך ומי ישורונו? החרדה ואי הוודאות  כבר מושלים.

קשה ולא מומלץ להתנבא, בפרט באשר לתהליכים שטרם התרחשו, ובכל זאת כבר ברור שמשהו עמוק ולא רק שלילי מתרחש בכלכלות. הממשלה שמראשית שנות ה-80 (הגמוניית רייגן-תאצ`ר), נתפסה כבעייה וכמכשלה בעיניי השווקים, הופכת לפתע למקור ישועות ולספקית חבלי הצלה שלהם.

זוהי מטמורפוזה, היפוך מוחלט בתפיסה. יש לקוות שיגבה עליו מחיר גבוה בדמות שינוי השיטה הכלכלית או לכל הפחות ריסון משמעותי שלה.

כנראה שיעניין אותך גם: