רוני מלקאי כמשל

בשקט רב ואולי מפני שהיא התפרסמה במדור אשר מעניין כמעט אך ורק את הביצה התקשורתית הפרובנציאלית שלנו עברה לה הידיעה כי הכתבת ממוצא אתיופי רוני מלקאי, סירבה להיות הכתבת לענייני העדה האתיופית, ולפיכך עזבה את ערוץ 10. לכאורה מדובר בידיעה איזוטרית, אך היא טומנת בחובה משמעות הרת גורל לגבי חוסר הבנתם של קברניטי התקשורת בכל הנוגע לקליטתם בכלי תקשורת של עיתונאים ממוצא רוסי, אתיופי וערבי אשר דרכם לתקשורת הכתובה והאלקטרונית הייתה חסומה כמעט כליל בעשור האחרון  .

 לא פעם אנו עדים לכך כי כתב ממוצא רוסי מסקר את המיגזר הרוסי וכתב ממוצא ערבי נשלח לסקר בעיות מוניצפליות בכפרים ערבים. כנראה שרבים מעורכי החדשות נופלים לאותו בור בחשיבתם כי עיתונאים אלו דוברים את השפה המקומית, מכירים את המנטליות ולכן סביר להניח שהם יסקרו זאת בצורה הטובה ביותר, אך נהפוך הוא. דווקא עיתונאי לא “נייטיב” יכול להציג תמונה ברורה יותר,חפה מכל שיקול אינטימי או ריגשי.

קחו למשל את כתבותיו המרתקות של העיתונאי ריאד עלי. כמעט של שבוע, בתוכנית “היומן” של ערוץ אחד מציב עלי בפני צופיו  מראה דיי עגומה של החברה הישראלית בשלל נושאים, כאשר רק חלק קטן ממנה נוגע לסכסוך היהודי- ערבי. רוצה לומר, עלי הצליח לנתק עצמו מאותה חשיבה מאובנת ואטומה הגורמת לחפיפה בין מוצא העיתונאי למושא הסיקור.

הדבר נכון במיוחד לגבי הקהילה האתיופית, אשר כמהה להשתלב בחברה הישראלית. מחקרים מראים כי תשעים אחוזים מיוצאי אתיופיה עוסקים בפרויקטים שקשורים לקהילה, ובעצם יוצרים סגרגציה תעסוקתית הנושאת צבע אחד בלבד. לפני שלוש שנים כתבה העיתונאית ענת סרגוסטי מאמר ב”עין השביעית” ובו היא קוראת לעורכי ומפיקי חדשות להעסיק עיתונאים ותחקירנים ממוצא אתיופי, לא כאפליה מתקנת, אלא כצורך אימננטי ואמיתי בחברה הישראלית, משום שלא פעם, ובדיוק כמו ריאד עלי יש בכוחם להראות תמונת מצב אחרת . לכן, טוב עשתה מלקאי שסירבה לשרת ככתבת לעדה האתיופית ובכך אולי תרמה משהו להתרת אותו קשר גורדי בין מוצא העיתונאי לנושאי הסיקור. מי יודע, אולי עוד מעט נזכה לשמוע “…מאת רוני מלקאי, כתבתנו לענייני כלכלה”.

אורי וולמן, סטודנט לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה