רק טובת המדינה מעניינת את נתניהו

מניתוח תגובת ראש הממשלה להמלצות המשטרה, דברים “מלב אל לב” לאזרחי ישראל, שבוודאי הושקעה בהם מחשבה רבה, עולה שהמטרה מרכזית של הנאום הדרמטי הזה הייתה ליצור זהות מוחלטת בין טובת נתניהו לטובת המדינה. בפתיחת דבריו אמר ראש הממשלה: “את כל חיי הקדשתי למען מטרה אחת: להבטיח את ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל”. זה הכוח, לדבריו, המפעם בו לאורך כל חייו. “אתם יודעים”, הדגיש שוב ושוב, “אני עושה את הכול כשדבר אחד ויחיד לנגד עיניי – טובת המדינה. לא בשביל סיגרים מחבר, לא בשביל סיקור עיתונאי, לא בשביל שום דבר – רק טובת המדינה. ושום דבר לא הסיט ולא יסיט אותי ממלאכת קודש זו, גם לא התקפות נגדי”.

לקראת סוף דבריו הוא חזר והזכיר: “אזרחי ישראל, אני לא כאן כדי לעשות לביתי. אם זה מה שהיה מניע אותי – הייתי מזמן במקום אחר. מה שמניע אותי הוא דבר אחד: להבטיח את עתידה של המדינה שלנו”. לכן, כל ניסיון לפגוע בו ו”להסיט אותו ממלאכת הקודש” בשל זוטות כגון “סיגרים מחבר או סיקור עיתונאי”, משמעו פגיעה בטובת המדינה, ביטחונה ועתידה. פגיעה בקדוּשה. פגיעתם של אויבים מבית שיש להביסם, אויבים שזהותם משתנה לפי צרכיו הפוליטיים של נתניהו, והפעם אלה משטרת ישראל והתקשורת.

נתניהו הוא אחד המנהיגים הפופוליסטיים האפקטיביים ביותר בזמן הזה, וככל מנהיג פופוליסטי הוא יוצר קשר ישיר עם האזרחים על ידי פנייה לרגש, תוך התעלמות מהעובדות במטרה לגייסם למאבק ביריבים ובמוסדות פוליטיים המנסים להגביל את כוחו. אמצעי מרכזי של שליטים מסוגו של נתניהו לביצור שלטונם הוא יצירת דה־לגיטימציה מוסרית ופוליטית של כל מי שנתפס כיריב המאיים על שלטונו. אולם טובתה של המדינה כפי שעולה מדבריו של נתניהו היא טובתה של מדינה אוטוריטרית, מדינה של שלטון יחיד. זו אינה טובתה של מדינה דמוקרטית, שנתניהו וחלק מהקואליציה שלו עסוקים בפירוק מוסדותיה, כלליה ותרבותה בשנים האחרונות.

טובתה של המדינה לפי נתניהו ובעלי בריתו משמעותה התנכלות ופגיעה בעיתונות חופשית, רדיפה אחר ארגוני חברה אזרחית עצמאיים המבקרים את מדיניותו, החלשתה של הרשות השופטת וצמצום סמכויות החקיקה והפיקוח של הרשות המחוקקת. כמו גם כרסום מתמשך במעמדו של שירות ציבורי עצמאי והכפפתו לאינטרסים פוליטיים, הסתה נגד המיעוט הערבי, תיאור המחנה הפוליטי היריב כ”לא יהודי”, אינדוקטרינציה לאומנית ודתית במערכת החינוך, צנזורה תרבותית של יצירות ומוסדות תרבות ושחיתות אישית ומוסדית בחלק ממערכות השלטון שבה מעורבים אנשי סודו ויועציו של ראש הממשלה. בדבריו התפאר נתניהו ב”רפורמות מרחיקות לכת שהזניקו את הכלכלה שלנו מעלה־מעלה” – רפורמות שהפכו את ישראל למדינה בעלת שיעור העוני הגבוה ביותר בעולם המערבי, מדינה שאי־השוויון בין אזרחיה הוא בין הגבוהים ביותר במדינות המפותחות, ושמספר המיליונרים בה רק הולך וגדל.

יש לא מעט אירוניה בכך ששעות לפני שפורסמו המלצות המשטרה נפגש נתניהו עם היועץ לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ של הונגריה, ג’וזף צוקור, ודן עימו באפשרות שישראל תארח את ועידת וישיגראד שבה חברות צ’כיה, הונגריה, פולין וסלובקיה – מדינות שבראשן עומדים שליטים ימניים קיצוניים, ושלטונם מבוסס על שנאת זרים, גם יהודים, ובוז לערכים כסובלנות, פלורליזם וזכויות אדם. ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה ובן־ברית קרוב של נתניהו, מכנה משטרים מסוג זה “דמוקרטיה לא־ליברלית” – דמוקרטיה המאופיינת בהכפפתם של התקשורת ובתי המשפט לשלטון ובקשרים הדוקים ומתן טובות הנאה בין השלטון לקהילת העסקים, משטר שבו קיימת זהות מוחלטת בין טובת העם, טובת המדינה וטובת השליט.