שכר מנהלים, אחריות חברתית ומומחים

לעיתים מכנסים עיתונאים מומחים, כביכול או באמת, בנושא מסוים ועורכים דיון שמוצג לאחר מכן ככתבה. ביום שישי האחרון פורסם דיון שכזה במוסף הכלכלי של ידיעות אחרונות, המראיין היה הכתב לכל עת סבר פלוצקר (מושחתים, הנושא שלא נמאס, כלכלה, יום שישי 22/6/2007, עמ` 2). הדיון היה על שחיתות, שכר מנהלים, אחריות חברתית של ארגונים ועוד, המסקנה מן הדיון הייתה כמעט כמצופה שהמצב לא ממש נורא, ואולי אפילו, כפי שנכתב בכותרת המשנה: “לא בטוח בכלל שאנחנו יותר מושחתים בהשוואה לעבר”.

ככתוב מוסף הכלכלה כינס מומחים ביניהם שני משפטנים, מרצה לניהול ורואה חשבון, האם אילו המומחים שהיינו רוצים שתהיה להם המילה האחרונה או הראשונה בנושא אתיקה בעסקים? מסופקני. אבל נניח שכולם מומחים בואו נבחן נקודה או שתיים מהמאמר כעמודה וחצי מתוך מוקדשת לשכר מנהלים, המועמד לשעבר לבית המשפט העליון, קרמניצר מגן בלהט על שכר זה: ” את המנהלים צריך לתגמל בנדיבות”, ..”אני מזהיר את עצמנו מפופוליזם. כי אם נגלה צרות עין כלפי שכר הבכירים, .. נבריח מישראל המון אנשים טובים ומוכשרים”, אני ממש רועד מפחד וגם צר עין וגם מקנא. מעניין שאותו פרופסור נכבד לא הזכיר כלל את מצבם של עובדים בישראל שאינם נהנים מנדיבות ואפילו זכויות יסוד חוקיות שלהם אינם מקוימות, ראו למשל זכות ההתארגנות, אבל מה לו לפרופסור עם נושאים זניחים כשכאלה.

הפרופסור השני, שהוא בעצם דוקטור ומרצה מהחוץ באוניברסיטה העברית בקורס אחד שנקרא “חדשנות הפירמה” ולא באוניברסיטת תל אביב כמו שנכתב, אבל זה לא ממש משנה, לאחר אמירה שכולנו לא מרגישים בנוח עם השכר הזה אומר: “אין כאן שאלה של אתיקה בעסקים אלא של העדפות אישיות של כל משקיע כל בעל מניות וכל אזרח. מה שנראה מושחת בעיני קבוצה אחת יכול להיראות כשר מגוחך בעיני אחרת. ואל לה לקבוצה אחת להכתיב את העדפותיה בשם `אתיקה`. המחלוקת היא על ערכים, ולא על כלכלי ניהול”. ממש דברים כדרבנות, ערכים הם מחוץ לתחום, הרלטיביזם חוגג ובעצם אי אפשר לבחון העדפות אישיות על פי ההצדקה המוסרית שלהם. רואה החשבון, זיו, אינו מתייחס לגובה השכר אלא מתמקד בקשר בין תגמול לתמורה והמידתיות שלהם כמו גם אחריות המשקיעים המוסדיים והשפעתם על שכר זה.  

היחיד הטוען שהמשכורות גבוהות מידי הן מושחתות הוא ספיבק: ” לפי דעתי, משכורות, משכורות גבוהות מאוד בסקטורים מסוימים, בתאגידים מסוימים הם בהחלט מעשה מושחת”. הוא מדבר על בעלי עניין שהיום קרויים מחזיקי עניין (עובדים, ספקים ולקוחות) שגם הם צריכים ליהנות מפעולות הארגון בניגוד לתפיסה שארגון עסקי מטרתו העיקרית למקסם משהו לבעלי המניות בלבד. בשיחה עם ספיבק הוא טען שאמירותיו בנושא היו חדות יותר והוא אף העלה את האפשרות לקריטריונים בנושא שכר מקסימום בעיקר אם הוא ממש מוגזם.  

נושא אחר במאמר עסק באחריות חברתית של ארגונים, פה משום מה נשמעו, כמעט, רק שבחים לחברות העסקיות. כנראה שאני חי במקום אחר.  המומחה מנוחין אמר: “… אבל עצם העובדה שארגונים עסקיים באים ואומרים: אנחנו רוצים להתכוונן לאיזושהי מטרה יותר נעלה מסתם רווח, היא תופעה פנטסטית”.  בהמשך הפסקה אומר אותו אחד: “ארגונים לומדים בהדרגה איך לעשות יותר כסף בעזרת התכוונות חברתית והקפדה אתית”. האם באמת הארגונים מתכווננים למטרה שנעלה מרווח או שהם משתמשים בנושא כדי להעצים את אותם רווחים? כנראה שגם העונה אינו מבחין בחשיבות המוטיבציה של הארגונים הכלכליים. מה יקרה אם יוכח ששתי המטרות של רווח ואחריות חברתית אינן עולות בקנה אחד, האם יוותרו על האחריות או על חלק מהרווחים? אם המוטיבציה העיקרית היא רווח סביר שיוותרו על האחריות ואז אנה אנו באים?

מה היינו אומרים על חברה שתורמת למועדוניות ותרופות לחולים ובאותה עת מזהמת את הסביבה ומתעמרת בעובדי הקבלן שלה? אני הייתי אומר שכל קשר בינה לבין חברה אתית הוא מקרי בלבד. תגידו, זו רק התחלה וטוב שארגונים תורמים. נכון שאי אפשר לשפוט את המעשה עצמו כמעשה רע, אבל באותה עת אי אפשר גם בגלל מעשה טוב אחד לשכוח את כל המעשים הרעים האחרים.

כמו כן, מי שעוסק בתחום ומתלבט במוסריות של מעשים וחושב שתועלת היא מדד חשוב, צריך מפעם לפעם להתבונן בתמונה הרחבה ולבדוק האם מצבה של האוכלוסיה שכולם תורמים כדי לסייע לה משתפר או מורע. אם הוא מורע אז המעשים הטובים טובעים בים הרוע המבוטא ביחס לבני אדם בחברה הישראלית.  כתבה העוסקת בנושא מוסר ועסקים, שחיתות ועוד אינה יכולה להתעלם מנושאים אלו, אבל מה כבר אפשר לצפות מפלוצקר ומומחיו.