בשבועות האחרונים אני שקוע רובי ככולי בקריאת ספרים, דו”חות ומאמרים שעל חלקם כתבתי כבר. בלי להיכנס לפרטים ותיאוריות אני חש, ויותר מכך, שמי שאינו קורא ספרים, מאמרים ומחקרים וניזון רק מן התקשורת הפופולארית נמצא בעולם שהקשר שלו למציאות חייהם של אנשים רבים בעולם לא קיים.
עד למשבר הכלכלי האחרון שמאיים על הכלכלה העולמית היה נראה, בעיקר בישראל, שנמצא הפיתרון לכל הבעיות, רק עוד קצת הפרטה, עוד קצת גלובליזציה, עוד קצת רפורמות עוד קצת חופש כלכלי ולא יהיה נחוץ יותר לדבר על כלום, רק להתמכר לצריכה לשתוק ולחשוב שזהו הטוב בעולמות האפשריים.
גם בלעדי המשבר הכלכלי, חייהם של רבים בעולם בזבל, כולל אנשים שחיים במדינות העשירות, בעיקר במדינה שנחשבת העשירה מכולם ארה”ב. השבוע פורסם הדיווח השנתי של האו”ם הנקרא Human Development Report (מסמך ארוך 399 עמודים שעוסק בעיקר במאבק בשינויי אקלים). שם אפשר להיווכח עד כמה קשה מצבם של אנשים רבים, רבים מידי. כמיליארד בני אדם חיים מעד דולר ליום ו-2.6 מיליארד (40%) מאוכלוסיית העולם חיים מפחות מ-2 דולר ליום. כ-28% מילדי העולם סובלים מתת משקל. על אף ההתפתחות הכלכלית של הודו חצי מהילדים שם נמצאים במצב של תת משקל כמו שהיה המצב ב-1992. כעשרה מיליון ילדים מתחת לגיל חמש מתים בעולם מידי שנה מעוני ותת תזונה. ועוד חדשות ישנות ורעות שכאלה.
אילו מדינות העולם היו משקיעות רק חלק מהמשאבים שנועדו להציל עסקים כושלים בארה”ב ובאירופה במדינות העניות, שהן רבות מספור, מצב העולם היה טוב יותר. אילו במקום לכפות על המדינות העניות ניהול מדיניות כלכלית מזיקה, שגם הן לא נקטו בזמן שהן ביססו את כלכלתן היו חלק מהמדינות העניות מצליחות לשפר מצב אזרחיהן במעט או בהרבה. אבל המדינות העשירות שמנצלות את העולם העני על כל צעד ושעל אינן יכולות לאפשר להן להתפתח כראוי כי אז יהיה הרבה יותר קשה לנצל אותן, וזה כבר לא מתקבל על הדעת.
אז רק כדי לצאת קצת מהבועה שהקשר בינה לבין למציאות מקרי בלבד כדאי לכל מי שאינו רוצה לחיות בעולם שמוכתב על ידי אינטרסים כלכליים לקרוא ללמוד ולפעול, ובעיקר לא לקבל את המצב הנוכחי כמצב היחיד האפשרי.