שפני הניסוי של חברות התרופות

נו, אז כבר התחסנת נגד שפעת החזירים?

בימים האחרונים שואלים אותי יקיריי שוב ושוב אם אני עומד להתחסן בפני שפעת החזירים. רוב הזמן אני חומק מן השאלה, ועובר נושא. לפעמים אני שואל בבדיחות אם הם לא שמעו על ההיא שהתחסנה, ועכשיו יכולה לדבר רק תוך כדי ריצה. “אתם יודעים מה העמדה שלי לגבי ספורט” אני מוסיף. ההתחמקות נובעת מן התחושה שהתשובה שלי תתחיל ברישא של פוליטיקאי סוג ג’. “לא זו השאלה” אפתח ואומר, “השאלה היא ‘למה המגפה הזו הגיעה, והאם ניתן היה להימנע ממנה?'”.

שפעת החזירים, בדומה לשפעת העופות, התפתחה כתהליך טבעי מתוך תנאים בלתי טבעיים. כשדיקנס תאר את לונדון של המהפכה התעשייתית, הוא תאר מכלאה אנושית צפופה ומלוכלכת בה הביוב זרם ברחובות ועשן התעשייה אפף כל סמטה. אותה לונדון הייתה צלחת פטרי, כר פורה לאבולוציה של מחלות כמו כולרה. המצב התברואתי בלונדון השתפר, הביוב הופרד מן התמזה והתעשייה הכבדה התרחקה מן העיר. אבל הלקח שנלמד, התדלדל והתמסמס. שפעת החזירים התפתחה בדירי ענק, צפופים ומזיהומים. דירי חזירים שהם תוצר של חשיבה על בעלי חיים כמוצר צריכה במסגרת שוק תעשיית הבשר.
מכלאות ענק, דירי ענק, או לולים על סטרואידים הם המונוקולטורות של תעשיית הבשר. מונוקולטורות חשופות מטבען להתרבות ותפוצה של תחלואים. לא כל יום אנו מותקפים על ידי זן עמיד במיוחד של מחלות, זן זדוני ואלים, שעובר מבעלי חיים אל בני אדם. אבל תעשיית הבשר אשר מוכוונת צריכה מוכנה לספק לנו גם את המחלות הללו. עם אוכלוסיות דשנות המונות רבבות רבות, מגיעות מחלות. עם מחלות מגיעות תרופות. ועם אוכלוסייה גדולה מספיק, וחשיפה מתמדת לתרופות, אנו מגיעים למתכון בטוח לייצור מחלות איתנות ואלימות, שאינן נרתעות בפני מרקחות קונוונציונאליות. זהו שידור חוזר של שפעת העופות שהתפתחה בתעשיית העוף, רק שהפעם תעשיית התרופות הייתה מוכנה יותר לקבל את פני השוק פוטנציאלי למוצריה.

קשה לזכור ששפעת החזירים ושפעת העופות הן בעצם ‘שפעת תיעוש החיות לצריכת אדם’ כשגונבים את דעתנו. קשה לזכור את זה כשכל היום מפמפמים לנו בחדשות ש-“מישהו נפטר, אולי, יכול להיות, משפעת החזירים”, ו-“רק חכו חכו, אתם תראו, אנחנו תכף נמצא מישהו שממש מת מזה”, ולבסוף, בשעה טובה “כן, איתרנו אחד! זה משפעת החזירים!”. כותרות באדום ושחור שמניחות לפתח הממשלה הזדמנות להוכיח שהיא בעצם פטרונית טובה. “עזבו את הדוח של מרכז אדווה. תסכלו לשם – יש שם מפלצת! ואנחנו נעניק לכם את חיסון הפלאים הזה, שהשגנו בקומבינה רק בשבילכם”. כי, “כן-כן, אתם עד כדי כך חשובים לנו”.

שדולת התרופות תטען שיש לנו כאן win-win-win situation. כולם מנצחים. העם מתחסן, הממשלה נראית טוב, וחברות התרופות מקבלות בוכטה של כסף. אגודלים מונפים אל-על סביב החדר, כי מגיפה זה טוב לעסקים. אבל כולם מנצחים רק כשמוכנים לדבר בשפה מדיקליסטית ועסקית. אם נכיר את הקונטקסט של תעשיית הבשר – זו שיש בה חיות מהונדסות, מואבסות כימיקאלים והורמונים, שניזונות מרפש, ומוגשות לנו חדשות לבקרים בצורת דינוזאורים וכוכבים – אז פתאום לא הכול חיוכים וניצחונות. פתאום יש עוד פתרונות מלבד להפקיר את גופנו להיות מעבדת ניסויים עונתית של חברות תרופות ששות עלי מזרק. אני מעדיף לאכול פחות חיות, ולהסתכן בנזלת.

יש שיגידו שכדי למנוע מגיפה צריך להגיע למסה קריטית של מחוסנים. מבלי שאחוז מסוים של האוכלוסייה יתחסנו, ההגנה על הפרט לא אפקטיבית. באצטלה זו פונים בהאשמות אל אנשים שלא רוצים להתחסן. הם מסכנים את עצמם ואת קהילתם. אני אומר לא, יש אפשרות אחרת. בואו נגיע למסה קריטית אחרת, כזו שמורידה את צריכת הבשר המתועש במידה משמעותית ובכך מנמיכה את הסיכויים להתפתחות המחלות מלכתחילה. ככל ששוק צריכת הבשר גדל, כן גדלים התמריצים לייצר בשר. הבא נפחית את המשיכה הטמונה ביסוד יצירת מכלאות ענק.

הקליקו כאן לפרטים נוספים על התפתחות שפעת החזירים ושפעת העופות.