שש הערות על המשט לעזה
1. לשבור את המצור. את ההתקפה הישראלית צריך לראות כשלב נוסף במלחמה השיטתית של ישראל באוכלוסיית רצועת עזה. בשנת 2007 ישראל הטילה מצור על רצועת עזה וכלאה למעלה ממיליון וחצי בני אדם בתוך שטח של כ-360 קמ”ר. בדצמבר 2008 ישראל תקפה את עזה והרגה כ-900 מהאזרחים ולמעלה מ-250 השוטרים שאותם היא כלאה ב-2007. בשנתיים שחלפו מאז, הסגר על עזה הביא למשבר חמור והפך כ-80% מאוכלוסיית הרצועה לתלויים בסיוע הומניטרי. ישראל תקפה ספינת סיוע שביקשה לפתור את המשבר ההומניטרי הזה.
2. ג’ולות פרפריות. דובר צה”ל פרסם צילומים של כלי הנשק שנתפסו על הספינה. להלן רשימת כלי הנשק: רוגטקות מפלסטיק, שלידן הציבו צלמי דובר צה”ל ג’ולות פרפריות צבעוניות אותן הגדיר כ”ג’ולות קשות, המסוגלות לגרום לפציעות קשות ואף למוות”; מוטות ברזל וסנדות מעץ; סכיני מטבח; כאפיות; ודגלי פלסטין. את רוב הפריטים הנ”ל אני מחזיק בביתי. לא נראה לי שהימצאותם על אנייה מוכיח את כוונותיהם הזדוניות של נוסעיה. דגלי פלסטין, למיטב ידיעתי, אינם יכולים לשמש ככלי נשק. הרוגטקות הן אמנם כלי נשק שפושטקים רבים משתמשים בו, אך יעילותו מול לוחמי הקומנדו הימי מוטלת בספק. נשארו רק הג’ולות הפרפריות. האם בגללן תקפה ישראל את האנייה?
3. “הם התחילו”. בהתבסס על סרטי הווידיאו שמספק לנו דובר צה”ל, להלן תיאור קצר של מה שקרה על הסיפון: לוחמי הקומנדו הימי הישראלי, חמושים מכף רגל ועד ראש (ברובים, רימונים ואקדחים – לא בג’ולות פרפריות), נחתו ממסוקים על ספינה אזרחית במים בינלאומיים. למרבה ההפתעה, הפעילים על הספינה לא קיבלו אותם בפרחים ובשוקולדים, אלא התחילו להכניס להם מכות נמרצות. חברות וחברים – יש לי וידוי: אם היתה לי יאכטה ולוחמי קומנדו חמושים היו נוחתים עליה בארבע בבוקר (ואם היה לי האומץ, מה שמוטל בספק) גם אני הייתי מכניס להם מכות. במצב הזה הייתה לחיילינו הגיבורים ברירה. הם יכלו לסגת, לקפוץ למים ולהיאסף ע”י אחת מסירות הקומנדו הרבות שהקיפו את האנייה – או להתחיל לירות לכל עבר ולהציל את הכבוד הלאומי. הם בחרו באפשרות השנייה. זאת בחירה שאפשר להתווכח עליה ולבקר אותה, אבל מכאן ועד למיצג ההתקרבנות מעורר הרחמיםשל משרד הביטחון ומשרד החוץ הדרך ארוכה.
4. לאן שטה הספינה? יש כשל לוגי בסיסי בטענה שחיילי הקומנדו הימי הותקפו על ידי נוסעי האנייה. האניות שהשתתפו במשט לא שטו לעבר ישראל. אף אחד מנוסעי האנייה לא איים על ישראל ועד כה לא פורסם על מציאת כלי נשק שהם התכוונו להעביר לעזה. למעשה, האניות התעקשו שלא לבוא במגע עם ישראל או צבאה. הן ביקשו להגיע ישירות לחופי עזה ולהעביר לש אספקה וציוד הומניטארי שבשום פנים ואופן לא מאיים על ישראל או על אוכלוסייתה. אם חיילי הקומנדו הימי לא היו מנסים להשתלט על האנייה – איש מהם לא היה נפגע. הטענה שחיילי הקומנדו הימי פעלו מתוך הגנה עצמית היא מגוחכת; אם בכלל, היו אלה נוסעי האנייה שהגנו על עצמם מפני חיילים חמושים שנחתו על אנייתם ללא כל לגיטימציה חוקית או מוסרית.
5. העיתונאים שלא שואלים. מי שעקב אחרי שידורי החדשות באמצעי התקשורת הישראליים יכול היה לטעות ולחשוב שמדובר בהקלטות מתוך דיונים של קבוצת חשיבה של צה”ל או משרד החוץ. השאלה העיקרית שהעסיקה את התקשורת הישראלית בבוקר יום שני הייתה מהי האסטרטגיה ההסברתית שישראל צריכה לאמץ. העיתונאים חיכו בקוצר רוח לראיון עם דובר צה”ל, וכשזה הואיל לדבר עימם, הקפידו שלא לשאול כל שאלה שתטיל שמץ של דופי בגרסה הרשמית של הצבא. איש מהעיתונאים לא הקשה ושאל על פשר הסתירות בין דיווחי דובר צה”ל על מספר החיילים הנפגעים (“שני פצועים קשה”) לדיווחי בתי החולים (פצועים קל ובינוני). איש מהעיתונאים לא שאל מדוע צה”ל בחר להשתלט על האנייה בכל מחיר. איש מהעיתונאים לא שאל מדוע מספר ההרוגים גבוה כל כך. כשהתקשורת מתפקדת כמחלקה של דובר צה”ל, התוצאה היא שטיפת מוח צדקנית שמונעת דיון ציבורי רציני באירועים האחרונים. כך אנחנו מגיעים למצב שבו יותר ויותר ישראלים היום משוכנעים שבעיותיה המדיניות והביטחוניות של ישראל יכולות להיפתר באמצעות הסברה טובה יותר. אלה בדיוק האזרחים ששר הביטחון אוהב: לא שואלים שאלות, משוכנעים בצידקת הדרך שהגנרלים מתווים וחושבים שהבעיה היחידה היא להסביר לגויים עד כמה אנחנו צודקים.
6. תודה על פנייתך.כמה שעות לפני שטובי בנינו התחילו לירות בטרוריסטים עם הג’ולות הצבעוניות, כתבתי לשר הביטחון ושר החוץ את המכתב המעט-מגוחך הבא:
“מר ברק ומר ליברמן הנכבדים מאוד,
בדקות אלה מיירטות שתי ספינות קרב של חיל הים הישראלי סירות של פעילים בינ”ל המבקשים להעביר סיוע הומניטרי לרצועת עזה. היירוט מתבצע במים בינלאומיים ומהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. אינני משלה את עצמי שאתם מכבדים את החוק הבינלאומי, ולכן אפנה להגיון שלכם ולא לחוש הצדק. השתלטות על ספינות אזרחיות שאינן מאיימות בשום אופן על ישראל ואינן נכנסות למים הטריטוריאליים הישראלים היא פעולה אלימה שאף מדינה בעולם לא תקבל. לא מן הנמנע ששניכם תעצרו בביקורכם הבא באירופה או בארה”ב. מדינה שמתנהגת כמדינת טרור ומפעילה כוח צבאי כנגד אזרחים דינה נידוי מהקהילה הבינלאומית, ודינם של מנהיגיה יהא דומה לזה של מנהיגי טרור אחרים כפינושה, גלטיירי וסדאם חוסיין. אני מציע לכם לשקול היטב את צעדיכם הלילה.
קיבלתי תשובה בזו הלשון:
לרועי שלום,
מכתבך מיום 30.5.10 (שנשלח במייל) , התקבל בלשכת שר הביטחון.
בכבוד רב,
עו”ד רות בר, עוזרת שר הביטחון
ולהלן תשובתי:
לרות שלום,
אני שמח שמכתבי התקבל, ועצוב שהשר לא קרא אותו בזמן, ו/או לא מצא לנכון להפנים את תוכנו.
רועי לבנה


