תן לו גומי, פרק אותו
ביום חמישי האחרון עברתי חוויה מטלטלת, לא לגמרי הבנתי מה עברתי באותו הרגע ועדיין איני בטוח שאני מבין את העניין לעומקו. מה שבטוח הוא שלצערי אני לא הראשון ולא האחרון שחווה על בשרו טראומה מהסוג הזה.
יצאנו עם כמה עשרות פלסטינים מראשי המחאה הבלתי אלימה נגד הכיבוש, להקים אוהל מחאה בצמוד למאחז ישראלי בבקעת הירדן. המחאה היתה נגד הרבה דברים אך במיוחד נגד הריסת המבנים (32 מבנים נהרסו בחודשיים האחרונים באזור הקרוב), הקמת מאחזים והתנחלויות שממררות את החיים לתושבים הפלסטיניים ועוד. המחאה שלנו כונתה על ידי השוטרים והחיילים הפגנה בלתי חוקית.
כידוע, כל התקהלות מעבר לקו הירוק (למעט ירושלים) שכוללת מעל 10 אנשים היא למעשה בלתי חוקית וניתן לפזר אותה. אז לאחר כארבע שעות הותקפנו באלימות רבה, בשימוש בכוח (מכות בעזרת כתות רובים), ברימוני הלם, גז, כדורי גומי וספריי פלפל. שני ישראלים נעצרו, ארבעה פלסטינים פונו לבית חולים וכמה נפגעים נוספים טופלו במקום.
דחיפות, מכות מסוגים שונים, רימוני הלם וגז וגם אמצעים אחרים כבר חוויתי על בשרי, זו אינה חוויה נעימה במיוחד. הפעם ירו לעברי גומי מטווח קרוב מספיק בכדי לפצוע באופן רציני – כי מטווח כזה גומי גם יכול להרוג. הכדור לא נועד עבורי, המטרה היתה עבדאללה אבו רחמה, ממנהיגי המחאה הבלתי אלימה בבלעין.
סרטון שצולם בזמן התקרית:
כמה שניות לפני הירי רוססו פניו של עבדאללה בספרי פלפל על ידי קצין בדרגת סגן אלוף שאיבד את עשתונותיו. עבדאללה נמלט כשהוא מועד במורד הגבעה לעבר אמבולנס של הסהר האדום. אחד החיילים נשמע שואל “לתת עליו גומי?” והקצין משיב: “תן לו גומי, פרק אותו…”
ירי באדם פצוע – וספרי פלפל בעיניים זה סיוט של כאבי תופת – ממרחק כזה, ועוד בגבו, הוא ענישה שאינה במקומה, בלשון המעטה, וכאן הייתה בפירוש כוונה לפציעה חמורה: “לפרק אותו” לכל הפחות.
באותה השנייה, הדבר היחיד שעלה בראשי הוא שאני חייב למנוע את הירי. הדרך היחידה היתה לעמוד בין החייל היורה לבין עבדאללה, הייתי בטוח שבגלל שאני מחזיק מצלמה כבדה ונראה כמו ישראלי או בינלאומי החייל יחשוב פעמיים. טעיתי. החייל ירה בלי להסס ולמרבה המזל החטיא הן את עבדאאלה והן אותי. הקצין שאיבד שליטה כבר קודם החליט להעניש גם אותי, רץ לעברי וריסס את פני בספריי פלפל, כאבי תופת כבר אמרתי.
רוב הסיכויים שהציבור בישראל לא ידע על המקרה הזה ועל עשרות מקרים שבועיים של אלימות חיילי צה”ל ומתנחלים כלפי פלסטינים ופעילי זכויות אדם בשטחים, מעט מאד אם בכלל מגיע לתקשורת הישראלית.
הציבור בישראל צריך להבין שהמצב ממשיך להדרדר בהתמדה כי מדינת ישראל דוחקת את האוכלוסייה הפלסטינית לפינה, במיוחד את האוכלוסייה בשטחי סי. הסיבה לכך שחוץ מאלימות נגדית מזערית אין ממש פרץ אלימות רציני היא שבשנים האחרונות הבינו הפלסטינים שאלימות עד עכשיו לא עזרה להם. הבעיה היא שללא שום אופק לחיים נורמליים (שימו לב שאני אפילו לא כותב ‘סיום הכיבוש’), המשך הריסות הבתים, מניעת מים וחשמל, גזל קרקעות ועוד, אלימות קשה בהחלט עלולה לפרוץ.
המקרה הזה מעיד על כך שפעילי זכויות אדם נמצאים גם על הכוונת. הפעם זה היה כדור גומי שפספס וספריי פלפל, אבל מחר יהיו אלה כדורים חיים, הדרך לשם יותר קצרה ממה שאפשר להאמין.



