יחד נגד ההון-און-שלטון
מחר (חמישי) בבוקר תינתן הכרעה במשפט נגד משה קצב. מחר בבוקר יעיד בית המשפט על מידת הפער ביחס לעבירות מין בין חוק לצדק במדינה. לאחר מאבק פמיניסטי של ארגוני הנשים להרחקה משלטון של עברייני מין בכירים, לאחר הפגנות, משמרות וחסימת כבישים, ניפגש מחר בעוד צומת במאבק ממושך, ונאמר בקול רם – תהא הכרעת בית המשפט אשר תהא, לנו ברור איך ראוי שהצדק ייעשה.
יבואו ויאמרו כל מיני א/נשים, חכו ותראו מה תהא הכרעת הדין. אלא שאנחנו אומרות בקול רם וצלול – הצדק הוא לצד אלו שהתלוננו. יש אמנם לקוות כי תהא החלטה שתהלום את חומרת סעיפי האישום, אלא שמחר לא יחל ולא ייפסק מאבקנו באלימות מינית סדרתית, שלעולם מונעת על ידי עמדת הכוח מצדו של הבכיר. יהא זה אב, יהא זה מורה, יהא זה מפקד, יהא זה שר, יהא זה הנשיא. האיש שהיה מספר אחד במדינה, כל אלו כאשר מפעילים את אלימותם, מונעים מאותה מוטיבציית שליטה והכנעה, מתוך הצורך להכפיף על אחרות את בכירותם.
המאבק הפמיניסטי הממושך להרחקתו משלטון וציבור של קצב נבע ונובע מהחיבור שיש לזכרו בין עמדה שלטונית בכירה לבין הסיכון בניצול כוח שלטוני לרעה. בין אם זה במשפחה ובין אם זה במדינה, הכוח הפטריארכאלי שמוענק לנשיא-האב מייצר מתוכו מוטיבציית שליטה והכנעה, כי כך מסדירים יחסי כפיפות במבנה הלאום-משפחה. הוא האחד הגדול, מתחתיו הכפופות, הוא האב הגדול, למטה הנכבשות, בידו הכוח לתת ולקחת זכויות, בידיהן כל שנותר הוא לשתוק מפחד צודק, או להתנגד ואז להיגרר אל נקמת הכובש.
המאבק הפמיניסטי אינו רק לשם כליאתו של קצב. המאבק הפמיניסטי לא נועד רק להרשעתו של מי שהיה נשיא המדינה. המאבק הפמיניסטי הוא קודם כל וחד משמעית נגד אלימות מינית סדרתית שמנסה להסדיר את עצמה חברתית באמצעות קשר השתקה אימתני. תהא ההרשעה אשר תהא, חשוב הוא כי כבר שנים אנו נאבקות יחד בסולידאריות להרחקה משלטון וחברה של עברייני מין בכירים בהם נשיא, מפקדים, אבות משפחה, בוסים, ושאר שליטים.
אל מול גל אלימות מינית מטורף, יש אותנו, ציבור עצום ורב של פמיניסטיות שמוחות, מתנגדות, זועמות, אומרות את ה-לא יחדיו, כי לא ניתן לעצמנו להשתתק תחת כבליו של סוד חברתי שמנסה לבודד אותנו החוצה, להשאיר כל אחת לבדה. אל מול כוחו של טרור מיני סדרתי, אל מול אלימות מינית שטבועה בהטרו-נורמטיביות כוחנית, נמצאות אנחנו- פמיניסטיות מדברות, כועסות, מפגינות ותומכות זו בזו, שמפרות כל הזמן את הסדר, חותרות תחת מבנה בית האב שהגיע הזמן לפרקו מהיותו וכוחו.
אז מחר, לצד ההחלטה שתינתן בתוך כותלי בית המשפט, נהיה אנחנו במרחב הציבורי, ברחבת בית המשפט, כדי לומר שוב – כולנו א’, כדי להכריז – כולנו נפגעות, כולנו עם נפגעות, כולנו מאסנו בתרבות בית האב של הון-און-ושלטון, כדי להנכיח שוב כי כשאנחנו יחד – אין לך הנשיא לשעבר כבר את הכוח לכבוש.




