הורים טובים, הורים רעים
Amy Chua, פרופסור באוניברסיטת ייל בארצות הברית, כתבה ספר שבו היא מבקרת את תרבות ההורות האמריקאית, ומציגה את סגנון ההורות “הסיני” שלה. היא לא הרשתה לילדות שלה לפגוש ילדות אחרות, לשחק איתן ולישון אצלן; היא אסרה עליהן לצפות בטלוויזיה ולשחק במשחקי וידיאו. כאשר בתחרות במתמטיקה אחת הילדות הגיעה למקום השני, היא אילצה אותה לפתור 2,000 תרגילים באותו לילה – וכך חזרה הילדה והשיגה את המקום הראשון. כאשר הילדות שלה העניקו לה כרטיסי ברכה ליום הולדתה, שלדעתה לא היו מספיק יפים, אילצה אותן ליצור כרטיסי ברכה חדשים. היא איימה על הבת שלה שתשרוף חלק מצעצועיה אם היא לא תנגן קטע מוסיקלי באופן מושלם, וכתוצאה מכך הילדות זכו במקומות הראשונים במספר תחרויות מוסיקליות.
צ’ואה מבקרת את סגנון ההורות האמריקאי, שנעדר סמכות ויוצר ילדים מפונקים שאינם מממשים את היכולות שלהם.
דיויד ברוקס, בעל טור בניו יורק טיימס, כותב על הספר של צ’ואה ועל מאמר שפירסמה ב”וול סטריט ז’ורנל בשם “מדוע אמהות סיניות טובות יותר”, שעוררו דיון ציבורי סוער, ועל העובדה שהסופרת קיבלה מכתבי נאצה רבים. ברוקס סבור שמה שעורר את זעמם של אמריקאים רבים זו העובדה שההורות הסינית מאיימת על האמריקאים, הצופים בחרדה את פני העתיד שבו ילדים סיניים יעקפו את ילדיהם בתחרות הגלובלית. תזה אחרת היא שצו’אה פשוט מקרה קיצוני מאוד של הורי אליטה מהמעמד הבינוני-גבוה, הלוחצים על ילדיהם לעקוף את כל האחרים בתחרות. הביקורת על צ’ואה היא שילדיה ודאי לא יהיו מאושרים או יצירתיים, שהיא הורסת את אהבתם למוסיקה וסגנון ההורות שלה הוא הסיבה שאחוזי ההתאבדות בקרב נערות ממוצא אסייתי בגילאים בין 15-24 גבוה יחסית.
לברוקס יש ביקורת מעניינת הפוכה: הוא סבור שצ’ואה לא מאתגרת מספיק את בנותיה מבחינה קוגניטיבית. לנגן במשך ארבע שעות זה אמנם דורש מיקוד תשומת לב, אולם זה אינו מאתגר אינטלקטואלית כמו להסתדר עם חברות לשינה, להבין נורמות חברתיות, ללמוד לנהל יריבויות בין חברים וכישורים חברתיים אחרים. רוב האנשים עובדים בקבוצות, אומר ברוקס, ומצביע על מחקרים המגלים שלקבוצות יש אינטליגנציה גבוהה יותר כאשר חברי הקבוצה מזהים באופן טוב יותר אחד את רגשות השני, כאשר הם מתקשרים טוב יותר ביניהם וכאשר הם מזהים את הנטיות והיתרונות של כל אחת מהן. צו’אה מנעה מבנותיה את הכישורים הללו כאשר אילצה אותם לרוץ הביתה ולהכין שיעורים.
ביקורות אחרות על הספר יוצאות נגד ההנחה התמימה של המחברת, לפיה להורים יכולה להיות שליטה מליאה על עתיד ילדים. ביקורת אחרת מצביעה באירוניה כיצד בסין עצמה מתרחש כיום שינוי בסגנון ההורות, מיחס אוטוריטארי נוקשה לגישה ליברלית רכה.


