• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ארבע מלים מיותרות

“ליידי גלובס” טישטשו את כוחה של דפני ליף בסנסציה זולה. ובכלל, ראוי לשאול על רשימת “50 המשפיעות” – כיצד יכולות לדור בכפיפה אחת יו”ריות הבנקים ומנהיגות המחאה, כאילו קורצו מאותו חומר, ואיפה בדיוק עיתונאיות כמו קרן נויבך או פעילות חברתיות?
הדס צור

גיליון ספטמבר של “ליידי גלובס” הכתיר את 50 הנשים המשפיעות. דפני ליף, במקום הראשון, זכתה לתמונת שער מסוגננת כשבמרכז פניה העוצמתיות. אך כל כוחה נגדע בכותרת סנסציונית, נודפת ניחוחות ריאליטי: “על האובדן, הבדידות, האונס, הנפילה”, ובפונט מוקטן “ועל המחאה החברתית”. עורכות הגיליון (ורד רמון-ריבלין וסגניותיה) ניסו להצניע את מעשה המחאה ולחשוף את האדם, האשה, במחיר עשיית רדוקציה לכל מכאוביה בארבע מילים.

אין בכך חדש, כמובן. כך מתנהלת עיתונות. אך לאחר קריאת הכתבה, הכותרת צורמת עוד יותר: האונס מוזכר במשפט שולי בלבד. כמובן שזו חוויה בעלת משמעות וסקופ בלעדי – אך אין זה עומד במרכז הכתבה. נראה שהמרואיינת לא רצתה להעמיק בנושא, אך מי שכתבו וערכו את הכתבה התנתקו ממנה ומכאבה רגע לאחר הראיון, והפכו אותה לפלקט, לסקופ, לסחורה. אולי משום שדפני ליף כל כך לא משחקת את המשחק של התקשורת, איננה תאבת פרסום ולא מקווה לזכות בתוכנית בערוץ 24 או בחיים של סמי סלב, ההתנהגות של התקשורת כלפיה כה צורמת. מה שעשה שרון גל ב”לילה כלכלי” לא הפליא אותי, אך מעיתון “ליידי גלובס”, דווקא משום שהוא מבקש לשים נשים במרכז ומשום שבחר בה לאשת השנה, הייתי מצפה להתייחסות אנושית יותר.

שער "ליידי גלובס". צילום: בלוג התקשורת ולווט אנדרגראונד

אין זה הדבר היחיד הפסול בהתנהלות של “ליידי גלובס”. רשימת הנשים המשפיעות, למעט מספר עלי תאנה, היא למעשה רשימת שיאניות השכר במשק או אלה המחזיקות בעמדות כוח: יו”ר תנובה, שגם עומדת בראש קרן השקעות, מנהלת החטיבה העסקית של בנק לאומי, מנהלת החטיבה העסקית של בנק דיסקונט, סגנית יו”ר קבוצת עזריאלי, יו”ר שיכון ובינוי ועוד ועוד מנכ”ליות/סגניות/נשות בנקים ונדל”ן. אין ספק שהן בכירות, אך יש לציין שגברים בעמדות אלה לא היו נכנסים בהכרח לרשימת “חמישים הגברים המשפיעים”.

המשפיעות. על מה הן משפיעות? האם השפעתן חיוביות? לו נקראה הרשימה “הנשים המשפיעות במשק”, אולי עוד היה בזה היגיון כלשהו, אך “ליידי גלובס” שתלו מדי פעם חוקרת מוח ואף התעטרו באמנית המצליחה סיגלית לנדאו. הם אפילו הכניסו את ביניש, יחימוביץ’ וכוריאוגרפית מצליחה להתהדר בה. אבל לי חסרה קרן נויבך, שמשדרת תוכנית מושמעת ביותר בוקר-בוקר, נושאת אג’נדה ברורה ולא נרתעת משאלות קשות ומאמירה נוקבת. כמו כן בולטות בהיעדרן גאולה אבן, אבירמה גולן, מירב מיכאלי, מרב ארלוזורוב, במבי שלג – ואלו הן רק עיתונאיות. חסרו לי גם אקדמאיות פמיניסטיות ששינו חוקים, שכתבו הגות, שפיתחו את החשיבה, נשים מהאקדמיה בכלל בתחומים רחבים, נשים פעילות חברתית, נשים מתחום החינוך שחוללו שינוי, נשים ממועצות מקומיות שהשפיעו על קהילתן, סופרות.

האג’נדה של “ליידי גלובס” היא של פמיניזם ליברלי: אנחנו שוות ויכולות להגיע לעמדות כוח, בדיוק כמוכם הגברים. לכן כל מי שמשדרת עוצמה, עושר, מעמד ואסרטיביות היא בחזקת הצלחה – הלוא היא נראית כמעט כמוהם. לא סתם הסטיילינג של כל המצולמות הינו ברוח הזו. גם את דפני ליף, סתיו שפיר ועוד שלוש נשים שהנהיגו את המחאה תלשו מסביבתן הטבעית וחנטו בשמלות וגרביונים, החליקו בפן את שערן והרימו אותן על נעלי עקב.

נשים רבות מרשימת החמישים שוות שיחה, ראיון או מחשבה כגון כיצד הגיעו למעמדן, מה הן עושות בעמדת כוח זו, מהי השפעתן, כיצד הן מנהלות את סביבת עבודתן, כיצד מתנהגות לנשים אחרות, באיזו אג’נדה כלכלית הן מחזיקות; לא מספיק לומר “חמישים הנשים המשפיעות”, אלא במה ולאיזה כיוון. היה מעניין לבחון את מערכת הקשרים ביניהן לבין אנשי הון אחרים, לא על מנת להטיל דופי בכישרונן אלא לבחון את התמונה המשתקפת: מי מגיעה להיות שיאנית שכר, מהם התנאים, הכישורים ומסלול החיים הדרוש לכך. אך “גלובס” ו”ליידי גלובס” שותפים להערצת הכוח והכסף, להילולה סביב עגל הזהב, ובתוך חגיגה שכזאת אין מקום לשאלות שכאלה.

50 המשפיעות 2011. הילולה סביב עגל הזהב

אם כך, כיצד יכולות לדור בכפיפה אחת נשות הבנקים ומנהיגות המחאה, כולן באותו איפור כשברקע אותה תפאורה, כאילו קורצו מאותו חומר, כאילו כולן חותרות לאותה מטרה ומשפיעות באותה צורה. נשות הבנקים, יושבות ראש הקרנות הגדולות וחברות כגון תנובה שותפות למערכת שמגדילה את פערי השכר ואיתם הפערים החברתיים, מרוויחות מניצול ומתפרנסת על גבם של אותם המוחים שדפני ליף עוררה והוציאה לרחובות.

האירוניה לא נעלמה מעיניה של העורכת הראשית, שמתארת איך העולם משתנה באופן לא צפוי. לפני שנה אשת השנה היתה מנכ”לית תנובה המבטיחה, זו שעכשיו עומדת מול קיתונות של ביקורת וחרמות. אך העורכת מדברת על כך כאילו לה ולעיתונה אין יד בדבר: לא הם בחרו בה בשנה שעברה מבלי לשאול מהי האג’נדה שלה וכיצד היא משפיעה על נשים אחרות, למשל אמהות מכלל האוכלוסייה שקונות את מוצריה. העורכת גם לא רואה כיצד רשימתה השנה נותנת יד לאותה צביעות שמנסה לטשטש את המאבק שמנהיגה דפני ליף על ידי העלאת סיפורה האישי, “האונס, האובדן, הבדידות”.

הנטייה של “ליידי גלובס”, תרבות הריאליטי והחדשות או הסמי-חדשות התבטאה גם בראיונו של שרון גל. הסאבטקסט שעלה מתשובתה של דפני ליף לשאלה על שירותה הצבאי, היה “התעוררו פה אלפים ויצאו לרחובות, המחאה הזאת גדולה יותר ממני ואתה מתעקש להתעסק בעברי?” התשובה היא כן. ל”ליידי גלובס” קל להתמקד באישי  ולא בתכני המחאה או באני מאמין של דפני ליף. כך אפשר להחליק על דפי הכרומו היישר ממנה לשרי אריסון ומשם לגליה מאור וחברותיהן.

הכתובת היא סטודנטית לקולנוע, מגדר ועיתונות

כנראה שיעניין אותך גם: