ביומיים האחרונים עצבנותי גואה, דברי ההבל של שר הפנים, תוכניות הבידור לגיוס כספים לסלי מזון, ואלפי האנשים הנדחקים כדי לקבל את אותם סלי מזון לא מקלים על ההרגשה. אני בטוח שרבים מכן/ם חשות/ים רמה כזאת או אחרת של מיאוס לנוכח אלו.
בכל זאת התעודדתי משהו כשקראתי את הידיעה המדווחת על הרצון של ההסתדרות להעלות את שכר המינימום ל-4500 שקל, שכר שלא עודכן שנים רבות. והעלאת קצבאות הזקנה ל-21% מן השכר הממוצע לעומת 16% היום. זאת לדעת קו העוני , ב-2002, למשפחה בת שלושה נפשות היה 3696 שקלים, כך ששכר המינימום החדש יעלה את המשפחה הזאת אל מעבר לו. קו העוני למשפחה בת 4 נפשות היה 4463 כך ששכר מינימום של 4500 שקל יביא משפחה לסביבת קו העוני.
גדעון עשת בכתבה שמתייחסת לנושא מסכים לעקרון העלאת שכר המינימום ולאספקטים החיוביים שלו. כמובן שהמעסיקים טוענים שפעולה כזאת תוביל לאבטלה, רק להזכיר האבטלה כעת היא 10.7% כמעט ללא שינוי בשנה האחרונה. כותב עשת: “התעשיינים, הסוחרים ורוב הכלכלנים בדעה שהעלאת שכר מינימום תפגע בתעסוקה. המחקר הכלכלי הרבה פחות חד-משמעי”. ואכן המחקר הכלכלי נתון בעשור האחרון בויכוח בנוגע לשאלה הזו. בעוד התיאוריה הכלכלית הפשטנית מחזיקה בדעה ששכר מינימום משפיע לרעה על התעסוקה, בעיקר של אלו בעלי השכר הנמוך, המחקר האמפירי הרבה פחות חד משמעי ויש ממצאים הטוענים שהוא אינו פוגע, ובמצבים מסוימים אף משפיע לטובה על התעסוקה. עשת סקפטי לגבי הרצון של ההסתדרות להיאבק ברצינות כדי להעלות את שכר המינימום וקצבאות הזקנה.
אני בהיותי אופטימי חסר תקנה מקווה שלא כך יהיה המצב, וההסתדרות, הועדים החזקים יחד עם אזרחים אחרים יעמידו דרישה זו כאחת שאין מוותרים עליה גם עבור חופן דולרים.