המאפרה שהשליך תומס קון
הצלם ובמאי הקולנוע ארול מוריס, שבין היתר יצר את הסרט הדוקומנטרי “ערפל המלחמה: 11 לקחים מחייו של רוברט מקנמארה”, כתב בשבועות האחרונים סדרה של חמישה מאמרים מעניינים על פילוסופיה. מוריס, שהיה סטודנט לתארים מתקדמים במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת פרינסטון בתחילת שנות השבעים, כותב על העימות שהיה לו עם מנהל התוכנית, הפילוסוף וההיסטוריון של המדע הנודע, תומס קון (מחבר הספר “מבנה המהפכות המדעיות”); עימות שבמהלכו השליך קון על מוריס מאפרה ולבסוף גם זרק אותו מהתוכנית בפרינסטון.

השלכת המאפרה על ידי קון מצטרפת לז’אנר האלים של תגובות של פילוסופים בעלי שם, בספר “הפוקר של וינטגנשטיין”, מסופר כיצד איים הפילוסוף לודויג וינטגנשטיין על הפילוסוף קרל פופר במחתה, שבה רודים גחלים מהאח. בסדרה של חמישה פוסטים בוחן ומבקר מוריס באופן בהיר ומעניין את פילוסופיית המדע של קון. הוא גם מציג את תזה מרכזית מתורתו של הפילוסוף של הלשון סול קריפקה, שבאותה עת נתן סדרת הרצאות בפרינסטון – הרצאות שקון דרש ממוריס להימנע מללכת אליהן. מוריס מציג באופן פשוט ומעניין ובאמצעות אילוסטרציות את תובנותיו החדשות של קריפקה (ששימשו בסיס לספר החשוב של קריפקה, “Naming and Necessity”). הפוסטים של מוריס יצרו דיון מעניין גם בבלוגים אחרים.
ניו יורק טיימס נגד הפינגטון פוסט
טור של עורך “ניו יורק טיימס” ביל קלר, יוצא נגד תפיסת העיתונות של אתרים כהפינגטון פוסט, שאותה הוא מכנה “תפיסת כוכב נולד של העיתונות”. תפיסה שבה סדר העדיפויות העיתונאי מעניק מקום מרכזי יותר לסיפורים שיש להם רייטינג גבוה בטוויטר על פני ידיעות חדשותיות משמעותיות. העיתונות על פי “הפינגטון פוסט”, כותב קלר, היא לקחת טקסטים שאנשים אחרים כתבו, לארוז אותם מחדש, להציג אותם באתר שלך וליצור הכנסות; בסומליה, מודל עסקי כזה מכונה פיראטיות (זה גם שאנחנו עושים בפוסט זה, רק שאנחנו לא מייצרים הכנסות, אלא בעיקר הוצאות).
המודל של אריאנה הפינגטון הוא לקבץ רכילות על סלבריטאים, סרטי וידיאו חמודים על חתלתולים, פוסטים מבלוגרים שאתה לא משלם להם וסיפורים חדשותיים ממקורות שונים, להוסיף לזה פסקול שמאלני ובכך לדאוג שמיליוני אנשים יבואו לבקר באתר שלך, כותב קלר. הפינגטון, בתגובה להתקפה של קלר, מציינת שבאתר עובדים 148 עיתונאים ועורכים שיוצרים תוכן מקורי ומציגה רשימה ארוכה של אנשים ששיבחו את האתר על עבודתו העיתונאית.


