רגע קריטי לעתיד ההשכלה הגבוהה

הוועדה לבקרת איכות במועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) הניחה על שולחנה של המועצה הצעת החלטה, הקוראת שלא לאפשר את פתיחת ההרשמה לקורסים של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בשנה הבאה. זה צעד מכריע בדרך לסגירת המחלקה, לאחר דו”ח ההערכה על תפקודה שהוכן בידי ועדה בינ”ל והוגש בחודש נובמבר 2011, וההמלצות לשינויים במחלקה שאוניברסיטת בן גוריון אימצה במלואן. המניע הגלוי אבל הלא-רשמי לפעילות מל”ג נגד המחלקה הוא פוליטי. שר החינוך וכן אחד הנציגים בוועדה הסוקרת שהיה פעיל במיוחד בהחרפת טון הדו”ח האמור, פרופסור דיסקין מהאוניברסיטה העברית, מקורבים לתנועת “אם תרצו” או מזוהים איתה. ראש ועדת המשנה לביקורת איכות שתרגמה את המלצות חברי הוועדה הבינלאומית להמלצה לא להתיר רישום למחלקה בשנה הקרובה הוא פרופסור משה מאור, חבר במרכז למורשת בגין ואיש ימין מוצהר.

חלק מהנימוקים בהודעות דובר המל”ג, שנמסרה בשבוע שעבר בעקבות החלטת וועדת המשנה, גם אם לא בדו”ח עצמו, היו נימוקים פוליטיים מכובסים כמו העדר פלורליזם וכדומה. גם התנאים שבהם מתנהלת המערכה נגד המחלקה ובזכותם הפך האיום לסגור את המחלקה לממשי הם תנאים פוליטיים מובהקים. השלטון וחוגי הימין הקשורים בו מקדמים יוזמות בכל התחומים ובכל המערכות המוסדיות לדחיקת אנשי שמאל מעמדותיהם ומנכסיהם ולמיסוד עמדות השליטה שלהם. כך בבתי המשפט, בפרקליטות המדינה, בדרג המקצועי של משרד החינוך, ברשות השידור, בעיתונות. כך גם במועצה להשכלה גבוהה עצמה, שצומצם בה מספר נציגי האוניברסיטאות והוגדל מספר נציגי המכללות והציבור, שרבים מהם הינם אנשי ימין מובהקים.

יחד עם זה, למהלך הנוכחי במל”ג יש הקשר אקדמי מובהק והוא חמור לא פחות מההקשר הפוליטי הגלוי. המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון הוקמה כאלטרנטיבה למה שנחשב בארץ כמיינסטרים במדע המדינה – זרם מחקרי פוזיטיביסטי וכמותי השולט בכל ארבע המחלקות האחרות למדע המדינה בארץ. התבחנות המחלקה באוניברסיטת בן גוריון בגישות ובנושאי המחקר היתה למעשה התנאי שהציבה המל”ג לפני קצת יותר מעשור כשהוקמה המחלקה. בכך נקטה המועצה גישה פלורליסטית נכונה. פלורליזם במקרה הזה, כמו ברבים אחרים, הוא עניין של מיקוד. המחלקות האחרות למדע המדינה אינן פלורליסטיות מפני שיש בה רק מיעוט קטן של חוקרים הנוקטים גישה פרשנית, היסטורית וביקורתית, ולאלה יש בדרך כלל מעמד שולי במחלקה. המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון אינה פלורליסטית משום שאין בה ייצוג מספיק למחקר כמותי ופוזיטיביסטי. אבל בזכות החלטתה של המל”ג שאפשרה את הקמת המחלקה, מפת המחקר בתחום הפוליטי בארץ נעשתה פלורליסטית יותר כשהצטרפה אליה מחלקה המתמחה בגישה ההיסטורית ביקורתית.

ואמנם במחלקה התגבשה קבוצה של חוקרים וחוקרות מעולים (על כך אין שום מחלוקת בדו”ח הוועדה הסוקרת), שרובם נוקטים גישות – שונות זו מזו – השייכות למחנה הרחב של הגישה הפרשנית-היסטורית במדעי החברה. אחד המאפיינים החשובים של הגישה הפרשנית, בעיקר בזרמים הביקורתיים שלה, הוא העובדה שבניגוד לרוב המחקר במדע המדינה, המדינה – מדינת הלאום בצורתה ההיסטורית הנוכחית – אינה קובעת את מערכת הקואורדינטות שבתוכה מתנהל המחקר, אלא מוצבת בעצמה כמושא למחקר. זאת הסיבה לכך שהמחלקה אינה נקראת מחלקה למדע המדינה אלא מחלקה לפוליטיקה וממשל.

ההנחה היא שהמדינה היא צורה משתנה של פוליטיקה וממשל, ואלה, לא המדינה עצמה, הן אבני היסוד שמהן יש להתחיל את החקירה. כלומר, הפרובלמטיזציה של מדינת הלאום אינה פועל יוצא של מחשבה פוסט-ציונית דווקא אלא של גישה היסטורית וביקורתית למדינה ולמוסדותיה. אפשר בהחלט לנקוט גישה כזאת ולהיות ציוני (ויש במחלקה לפוליטיקה וממשל חוקרים ציונים כאלה), אם כי כמובן שבמקרה כזה לאידיאולוגיה הציונית יהיו כמה מאפיינים חשובים שיבדילו אותה מהאידיאולוגיה של הימין הציוני.

המועצה להשכלה גבוהה מינתה ועדה סוקרת שאף אחד מחבריה אינו נמנה עם הגישה ההיסטורית ביקורתית לחקר המדינה והפוליטיקה. בשום כתב עת בתחום הזה, מרכזי או שולי, לא היו העורכים מעלים על דעתם לשלוח לשיפוט לאחד מחברי הוועדה מאמר של חוקרים במחלקה. בשום מקום הגון לא היו שולחים אליהם לשיפוט תיק של חוקר לקראת קבלת מינוי, קביעות או העלאה בדרגה. אבל כולם יחד התכנסו לחרוץ את גורלה של מחלקה שלמה שלמעשה אינה פועלת בתחום המחקר שלהם. הנימוק הביקורתי המכריע בדו”ח המקורי של הוועדה נגע להעדר פלורליזם מחקרי במחלקה. האשימו את המחלקה שהתעקשה לעסוק בתחום שהוא היגיון הקיום שלה. האשימו את המחלקה שאינה מאזנת בין גישות מחקריות כאילו איזון במדע היה עניין של תוכנית אולפן בטלוויזיה.

בגלל הלחץ הפוליטי והאיום המוחשי מטעם המל”ג, שאימצה את הדו”ח המקורי ואף החמירה בפרשנותו, אוניברסיטת בן גוריון נכנעה ללחץ, מינתה חוקרים חדשים שיתאימו לדרישות הדו”ח והנהיגה כמה שינויים בתוכנית הלימודים. המכתב האחרון של שני החוקרים הבינלאומיים שמונו לעקוב אחרי יישום הדו”ח על ידי המחלקה משבח אותה על גיוס מוצלח של חוקרים חדשים וקורא לאוניברסיטה להעמיד לרשותה משאבים וזמן – לא רק למחקר אלא גם לפיתוח תוכנית לימודים מגוונת יותר. על המכתב הזה נשענת ועדת המשנה של המל”ג בהמלצתה להפסיק את הרישום למחלקה. כלומר, ההאשמה בהעדר גיוון מחקרי, שהיתה פסולה מעיקרה מלכתחילה, ואשר הובילה לתיקון הנדרש בעקבות היענות האוניברסיטה ללחצים הפוליטיים, נותרה בהצעת וועדת המשנה של המל”ג הכסות היחידה למניע הפוליטי שמאחורי רדיפת המחלקה. אין לוועדת המשנה שום עילה אחרת להישען עליה, והעילה שהיא נשענת עליה לא ראויה מלכתחילה וגם מופרכת על ידי מכתבם של החוקרים הבינלאומיים שמונו על ידי מל”ג.

בהתערבותה הבוטה בהתנהלות האקדמית של אוניברסיטת בן גוריון, מפירה המועצה להשכלה גבוהה לא רק את כתב הסמכות שלה לפי חוק המל”ג אלא את עצם העיקרון של חופש אקדמי. לשום מחלקה אין חובה לתת ייצוג, וודאי לא ייצוג שווה, לכל הגישות המחקריות. בדיוק כשם שאסור לכפות על חוקרים גישה מחקרית מסוימת, אסור לכפות גישה כזאת על מחלקות. ראוי שמחלקות יטפחו גישה או גישות מסוימות על פני אחרות לפי הבנתן את מצב הידע. ראוי שמחלקות ייבדלו זו מזו בגישות המחקריות שלהן, בדגשים השונים שהם מעניקים להיסטוריה ותיאוריה, למדידה ולהשוואה. המועצה להשכלה גבוהה אינה אמורה להתערב בנושאים אלה.

אם יש מקום לתקן חוסר איזון בין גישות מחקריות שונות, זה עניינן של הפקולטה ושל האוניברסיטה. התערבותן של אלה אמורה להיעשות על ידי מינוי אנשי סגל חדשים או על ידי הוספת מחלקות חדשות, לא על ידי סגירת מחלקות קיימות שחבריהן חוקרים מצטיינים. משמעות ההחלטה המונחת על שולחן המל”ג אינו סתם אי-אמון במחלקה לפוליטיקה וממשל, אלא התערבות בוטה באופן שבו אוניברסיטת בן גוריון מנווטת את ענייניה האקדמיים. שכן האוניברסיטה למדה את דו”ח הוועדה הסוקרת, העמידה לרשות המחלקה תקנים חדשים, החליטה בהתייעצות עם חברי המחלקה אילו גישות מחקריות להוסיף ומאיזה תחומים לגייס את החוקרים החדשים, פיקחה מקרוב ובעזרת מומחים בינלאומיים על הליך המינוי הזה, ואף חייבה את המחלקה להכניס כמה שינויים בתוכנית הלימודים שלה, והיא מעניקה למחלקה גיבוי מלא.

וכאן יש לשוב לתנאים הפוליטיים. העיוות החמור הזה בהתנהלות המועצה להשכלה גבוהה וביחסיה עם אוניברסיטת מחקר בישראל יכול להתרחש רק בזכות הרדיפה השיטתית של המחלקה בידי קבוצות של אנשי ימין שסימנו את המחלקה לפוליטיקה וממשל כ”לא ציונית” או “פוסט-ציונית” או “שמאלנית”, ורק בחסות התנאים הפוליטיים שבהם רדיפה כזאת הפכה לנורמה. אם תתקבל ההחלטה למנוע מהמחלקה לפוליטיקה וממשל לפתוח רישום לקורסים שלה, בשנה הבאה ייפתח הפתח לעיצוב תוכניות הלימודים באוניברסיטאות בישראל בידי פוליטיקאים והאקדמאים המשרתים לידם ומזדהים עם דרכם הפוליטית. זה קרה בהרבה משטרים אפלים. זה עלול לקרות גם אצלנו.

זה רגע קריטי לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל. אנשי הסגל בכל האוניברסיטאות צריכים להתגייס כדי למנוע את סגירת המחלקה לפוליטיקה וממשל. עלינו לתבוע מהנהלות האוניברסיטאות שלנו לא להפקיר את אוניברסיטת בן גוריון לבדה במערכה ולהנהיג יחד את המאבק בהצעת ההחלטה הנואלת הזאת. צריך להבהיר שמועצה להשכלה גבוהה שתאשר את ההצעה תאבד את הלגיטימיות האקדמית שלה בארץ ובחו”ל, באופן שיפגע אנושות באקדמיה הישראלית. צריך להבהיר שזאת שבירת כלים ביחסים בין השלטון לאקדמיה והיא תחייב נקיטת צעדים שהולמים את המצב החדש – מניתוק מגע עם המל”ג ועד השבתה של מערכת ההשכלה הגבוהה כולה.

מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ומרכז מינרבה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב

פורסם באתר אקדמיה תחת מתקפה