אפשר למות מהשר"פ
בזמן מאבק, ענן האבק וההמולה מכסה על הכל. בסוף, כשהכל נרגע, רק אז רואים עם מה נשארנו ביד. ואת מה איבדנו.
השר”פ – שירות הרפואה הפרטית – הוא אחת הסכנות האורבות לנו במשבר הבריאות הנוכחי. זוהי סכנת “הרע במיעוטו”.
“אין ברירה”, אומרים תומכי השר”פ, “זה הרע במיעוטו, ואנחנו נפקח עליו”.
הסכנה בשר”פ היא שאפשר למות מזה. לא מיד, כי בדברים הדחופים באמת לא יהיה שר”פ. אבל כן בטווח הארוך – כי הציבור שממונו בכיסו ישלם להקדמת תורים, להפחתת הסבל, לעומס על מעט רופאים בכירים. והציבור שכיסו ריק יחכה ויחכה, ויקבל שירות גרוע יותר. ושירות בריאות גרוע מקצר את תוחלת החיים.
יש הרבה פתרונות למערכת הבריאות הציבורית שלנו, שהיא טובה אך כורעת תחת העומס. קודם כל – אפשר להוסיף מיטות ותקנים, וכך להפחית מהעומס. אפשר וצריך להעלות שכר הבסיס לרופאים, שיקחו פחות תורנויות ולא יעבדו 60-70 שעות בשבוע, בשכר הוגן.
אפשר גם לאמץ את המודל הקנדי, שמתמרץ רופאים להישאר במערכת הציבורית בשעות אחר הצהריים והערב, מבלי שהשירות יהיה בתשלום נוסף של החולים.
בריאות היא דבר שלא מוותרים עליו. לכן חשוב שמערכת הבריאות תהיה ציבורית ושוויונית, כי ברגע שתיווצר האפשרות לשלם יותר בבית החולים, תמיד אנשים יוציאו את כל כספם למען הבריאות. וחבל – כי זה אותו השירות שמגיע לנו בחינם. כולנו משלמים מס בריאות, ואין סיבה שנשלם עוד יותר בשביל מה שמגיע לנו כזכות-יסוד.
לכן צריך לוודא, שבסוף השביתה המוצדקת של הרופאים לא מוכרים להם ולנו את השר”פ, שרק יחמיר את בעיות המערכת הציבורית, יחמיר את הפערים בין מרכז לפריפריה וייצור בבית החולים שני תורים באותו המסדרון – תור לעשירונים העליונים, ותור נפרד לתחתונים.
הכותב הוא פעיל חברתי ועובד באגודה לזכויות האזרח


