לרוב אני מתייחס למה שקורה בישראל, כאילו אין עולם מסביב. מפעם לפעם אני מעיין בדיווחים שמקורם בארגון העבודה הבינלאומי הנוגעים למצבם של עובדים בעולם. השנה התייחסו לגורלם של ילדים עובדים, בעיקר אלו העובדים במכרות. בנוסף בדקו מצבם של עובדים בכפייה (Forced Labor). שני נושאים שראוי להזכיר אותם מפעם לפעם.
מעל למיליון ילדים בעולם עובדים במכרות בתנאים לא תנאים שפוגעים בבריאותם. כאן מובא הסיפור של ילדים באוקראינה המועסקים במכרות, הם לא עושים זאת בגלל רצונם העז בעבודה, אלא בגלל עוני מרוד. באוקראינה כחצי מיליון ילדים עובדים כדי לקיים את עצמם ומשפחותיהם.
בדיווח שני נבדק הנושא של עבודה בכפייה, על פי דו”ח בנושא יותר מ-12 מיליון בני אדם מועסקים בכפייה. עבודה בכפייה מוגדרת כעבודה שנעשית תחת אילוץ ונעה מעבדות ממש עד להחזקת דרכוניהם של אנשים ושליטה על יכולתם לעזוב את מקום העבודה. חלק מעבודה בכפייה היא תעשיית המין שבה מועברות נשים ממדינה למדינה לצורך זה. על פי הממצאים כ-מיליון שלוש מאות אלף נשים נכללות בקטגוריה זו. הסיפור המובא כאן הוא של מהנדס בניין אוקראיני שבא לעבוד ברוסיה ונקלע להעסקה שכזו אשר אינה מאפשרת לו לעזוב את מקום העבודה בגלל סכום הכסף שיאלץ לשלם אם יעזוב.
כמובן שעובדים בכפייה נמצאים גם בארץ, אלו בעיקר מהגרי העבודה שנאלצים לשלם סכומי כסף גבוהים כדי להגיע לכאן, לעבוד קשה מאוד, ולהיות נתונים לשרירות ליבם של מעסיקים.