מגבלת הגידול של 1.7% בהוצאות הממשלה חלה רק על תקציבים חברתיים*
הממשלה, המתכנסת היום להחליט על תקציב המדינה לשנת 2008, פועלת לכאורה תחת המגבלה שמטיל התיקון משנת 2004 לחוק להפחתת הגירעון, לפיו, בשנים 2005-2010 יגדל תקציב ההוצאות של הממשלה בלא יותר מ-1.0% לשנה.
בפועל, הממשלה מעולם לא עמדה במגבלה שנטלה על עצמה. ב-2005 הוגדל תקציב ההוצאות ב-1.0% נוסף, כדי לממן את ההתנתקות.
במאי 2006, עם הקמת ממשלת אולמרט-פרץ, הוחלט לתקן שוב את חוק הפחתת הגירעון ולהעמיד את מגבלת גידול ההוצאה הממשלתית על 1.7%, במקום על 1%.
ב-2007 נרשמה חריגה מן המגבלה החדשה, של 1.7%: תקציב ההוצאות הוגדל ב-1.6% נוספים כדי לממן תוספת לתקציב הביטחון ופיצוי ליישובי הצפון, בעקבות מלחמת לבנון השנייה. עוד תוספת, בשיעור של 0.5%, ניתנה למימון מתמשך של ההתנתקות. בסיכומו של דבר, הגידול הכולל בתקציב ההוצאות ב-2007 עמד על 3.8%.
גם ב-2008 לא תעמוד הממשלה במגבלת ה-1.7%: עוד ב-2006 נקבע, כי ב-2008 תוכל הממשלה להגדיל את תקציב ההוצאות בשיעור של 1%, מעבר למגבלה של 1.7%, כדי לממן את מלחמת לבנון השנייה. בפועל, החריגה תהיה בשיעור של 1.5%.
המשותף לכל החריגות הללו הוא, שיש להן מען עיקרי אחד: תקציב הביטחון. תקציב זה נהנה ממעמד על-תקציבי, המאפשר להתעלם ממגבלת ה-1.7%. התקציבים החברתיים, לעומת זאת, הם בעלי מעמד שיורי והם נדונים רק לאחר שמערכת הביטחון קיבלה את שלה. הקריאות ליציבות פיסקלית, להקטנת הגירעון ולצמצום החוב מועלות בדרך כלל רק כאשר הנושאים הלא ביטחוניים מועלים לדיון.
מצב עניינים זו מוביל לכך שבכל הנוגע ליוזמה בתחומי החברה, המדיניות הנקוטה מאופיינת, במקרה הטוב, בקיפאון ובדריכה במקום ובמקרה הרע – בשחיקה ונסיגה. כך, בעוד שוועדת ברודט פתחה פתח להרחבת הצבא, המלצות ועדת שוחט מובילות לקיפאון במערכת ההשכלה הגבוהה לפחות עד 2013 – קיפאון במספר הסטודנטים, קיפאון במספר המוסדות וקיפאון בנגישות להשכלה גבוהה.
ההחלטה שתקבל הממשלה היום תשפיע על החיים כאן לא רק בשנה הקרובה. אימוץ המלצות ועדת ברודט יחייב הגדלה של תקציב הביטחון במשך מספר שנים, ובכל אותה תקופה תתקשה הממשלה להקצות משאבים לפיתוח חברתי.
הבעיה היא שהממשלה עצמה אינה מקיימת דיון כוללני. לפני שבועיים, בדיון נפרד, היא החליטה לאמץ את המלצות ועדת ברודט ולהקציב 46 מיליארד ₪ על פני 10 שנים לתקציב הביטחון. לעומת זאת, הדיון בהמלצות ועדת שוחט עדיין לא התקיים. התוצאה – השרים אינם רואים את התמונה כולה ואינם יכולים לבחון את המשקל היחסי של הצרכים השונים: לדוגמא, תוספת של 1 מיליארד ₪ לביטחון תיבלע בים הגדול של כ-50 מיליארד ₪ של תקציב הביטחון; לעומת זאת, תוספת של 1 מיליארד ₪ לתקציב ההשכלה הגבוהה, העומד על כ-5 מיליארד ₪, מהווה גידול תקציבי של 20%, גידול שיש בו כדי להגדיל את המערכת באופן הדרגתי ולהתחיל במהלך של מתן השכלה גבוהה לכל.


