• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

האימא של הסלקציות

משה צימרמן

סלקציות הן דבר מרגיז. כשהן נוגעות לאימי ז”ל – שלמישהו התחשק להפוך לניצולת-שואה סוג פ` – היא מרגיזה במיוחד. כדאי להסביר בכמה מילים “למה?”.

כשנפתח “מבצע ברברוסה” (הפלישה של גרמניה לברית המועצות) ב-22.6.1941, אימי העזה לאכזב אנשים כמו אולמרט, ש”מעדיפים-אוהבים” את הניצולים שלהם ב”מחנות-ריכוז וגיטאות”. קרוב כמה שיותר לקרימטוריום. ואם אפשר אז אפילו בתוכו. וזאת משום שהעזה, ברוב חוצפתה, לברוח מהנאצים-יימח-שמם לתוככי-ברית-המועצות. 

להגנתה, אפשר לומר, שלא ניתנה לה האפשרות לבחור. היא הייתה בת עשר בערך, ולא שיתפו אותה בהחלטה. זה לא מנע ממנה לצפות – בחודשיים שלאחר “הבריחה הבזויה” – כיצד כמעט כל קרוביה (והיו הרבה כאלה) מתים בהפצצות, מגפות ושאר מרעין בישין.

ממשפחה של כשלושים אנשים, שיצאה לדרך מאוקראינה, הגיעו לקירגיסטן רק היא ואחותה בת ה-13, שהוכרחה על-ידי מנהלי הקולחוז המקומי ל”הכניס את אחותה הצעירה” לבית היתומים הקירגיזי הקרוב. מקום קשה, אכזר רווי התעללויות, שלפי הסיפורים ששמעתי (ואלוהים ישמור, שמעתי הרבה) לא היה מבייש שום גטו, שבו שהו יהודים במהלך המלחמה.

אימא שלי לא יצאה מהמקום הזה “בריאה” בשום תחום. ובהמשך, החוויות שעברה שם השפיעו על ילדיה ושאר “מוקירי-זכרה” בדדך לא חיובית במיוחד. אבל זה לא מכפר על חטא בריחתה החמור. ולכן יפה עושים כלא אלה, שדואגים להפוך אותה ללא יותר מ”ניצולה שואה מפוקפקת”. שתלמד. ושבפעם הבאה לא תשתף פעולה עם הוריה הבוגדניים, שההינו לנסות ולברוח לתוככי “אימא, רוסיה”.

“חסיד השפלת ניצולי-השואה”

אין שום ספק, שאולמרט צריך להיות גאה על “השבת” אימי למקומה. חשוב לחלוק לו “כבוד וייקר” על ההתיייצבות גסת-הרוח בחזית של המערכה הזאת – שגורמת כל כך הרבה כאב לכל-כך הרבה אנשים. חשוב שהוא יקבל בגינה גם את התואר הלא-נכסף של “חסיד השפלת ניצולי השואה”. סליחה “פליטי השואה”. שהרי איש מעודן כמוהו מוכן להשפיל רק “פליטי-שואה”: עוד תוצר לשוני מופרך, שהמוכיח כי אולמרט הוא אשף  ההשמדה-הפוליטית-העצמית.

ובמקרה הזה, יש לאולמרט גם “הצדקה”. גם לו יש כמה קרובים, שברחו הנאצים. אז מי ילמד אותו מה נכון לגבי ניצולי שואה ופליטיה. ובעצם, אותו הרי אי-אפשר ללמד כלום. בשום נושא: מביקורת המדינה ועד למינוי מקורבים; מיציאה למלחמות מיותרות ועד ליצירת ספינים שגורמים לכל לוגיקה לחוש כי שוחטים אותה נפש; וכלה בהקמת ועדות חקירה, שדבר אחד אפשר לדעת לגביהן: אולמרט לא יכבד שום החלטה שתקבלנה נגדו.

פרספקטיבה:

טועה מי שחושב, שמה שנכתב כאן נכון רק לגבי אימי האשכנזייה, “הניצולה על תנאי” – שבסלקציה, שנעשתה בה בימים האחרונים, נכשלה קשות. מתישהו הם יגיעו גם ל”אימהות המזרחיות” שלי (ואני בשואה למדתי, שכל אישה מוכה, לא חשוב מאיזה עם או עדה, היא אימי-עצמי-ובשרי) – שאחוז גדול מהן אינו זוכה להזדקן בכבוד במדינה הזאת. הדיון באימהות האתיופיות שלי יסתיים בכמה בדיחות תפלות, שאני אפילו לא רוצה להעלות על הכתב. ואת אימי הערבייה הם בטח ישלחו לשמעון פרס, שייתן לה קצת מניות של “תדיראן”.

משה צימרמן הוא מרצה לקולנוע, ספרו “אל תגעו לי בשואה” ראה אור  בהוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן בשנת 2002. 

כנראה שיעניין אותך גם: