היום שביתה גם באוניברסיטאות בעצם, לא ממש, רק של הסגל הקרוי בכיר, כי באוניברסיטאות יש מרצים מן החוץ ומרצים מן הסגל הקרוי זוטר ואלה אינם שובתים, כך שהשביתה לא תהיה שלמה. בלי קשר לזה בטוח שנשמע דיבורים רבים על בריחת מוחות כאילו מי שבורח, ממה? אינו בן אדם אלא מח משוטט שמחפש מקום לעגון בו.
אני מכיר טוב את הדיון על כך שהשכר כאן נמוך בהשוואה לארה”ב במקצועות כמו ניהול וכלכלה כמו גם תנאים טובים יותר למחקר במדעים הדורשים מעבדות משוכללות. כאן באה הגישה שרואה בשכר מרצים דיפרנציאלי פיתרון לכל הבעיות. אז יהיו מרצים שייהנו משכר גבוה בגלל המקצוע בו בחרו ויהיו כוכבים שיהיו זכאים לתגמול נאות וכל הייתר יצטרכו להסתפק בשאריות. לטעמי, אין הבדל בין מרצה במדעי הרוח למרצה בניהול ולכן שכרם צריך להיות זהה.
בכלל מנסים להשליט על תחומי ההשכלה את התפיסה העסקית שבה למנהל הבכיר מגיע הכל כי בלעדיו העולם אינו קיים והעובדים האחרים צריכים להסתדר בשורה, ואולי לדחוף בתור כדי לא להישאר אחרונים בין דורשי השכר שם השכר הוא מינימום בלי תנאים ובלי כלום. להזכיר, עדכונו של שכר המינימום מוקפא בחוק ההסדרים הנוכחי לחצי שנה. כמו כן צריך שיהיו הרבה עובדי קבלן, בהשכלה הגבוהה אלו המרצים מן החוץ, שמספרם עולה כפורח. אלו עובדים שמונה חודשים בשנה ואינם זכאים להטבות של עבודה רצופה. בשעת שביתה הם גם מחויבים לעבוד.
חשוב גם להזכיר את התוכניות למנהלים ובכירים, או סתם אנשים שיש מי שמממן אותם או שיש להם כסף, שעולות כפורחות לא רק במקצועות הניהול, בפקולטה למדעי החברה בתל אביב יש חמש ובקרוב שש תוכניות כאלה בהן תשלום שכר הלימוד גבוה כמו השכר שמקבלים המרצים, מה שיכול לייתר לגביהם את המאבק לשכר סביר בתוכניות הציבוריות.
כך שגם כאשר המרצים שובתים יהיו לימודים בתוכניות החיצוניות ובשיעורים בהם מלמדים מורים מן החוץ. עדיין יש משקל למרצים התקניים באוניברסיטה, אולי לא לזמן רב, ושביתה שלהם תשבית חלק ניכר מהפעילות הלימודית באוניברסיטאות. כמרצה אני תומך בכל לב בשביתה, אבל כמו בדברים רבים אחרים הייתי רוצה שהיא לא תהיה רק בנושאי שכר. הפריבילגיה של המרצים היא גם להביט סביב ולהבין שלא ראוי לקיים תוכניות פרטיות במסגרת ציבורית, כמו גם להעסיק מרצים בלי תנאים ובשכר יחסית נמוך. על כן על הסגל לתמוך בהתארגנותם של המרצים מן החוץ ולצרף לשורותיו גם את ארגון הסגל הזוטר.
מלבד הנושאים האלו רצוי שהסגל באוניברסיטאות יעמוד על כך שהאוניברסיטאות יהוו מקום שבו לא רק לומדים אלא גם מקדמים את השוויון בחברה הישראלית. זה צריך להיעשות הן בתוכני הלימוד והן בדרך בה מתקבלים סטודנטים ללימודים ומרצים לעבודה. כמו כן צריכים המרצים להיות פעילים ולהביע דעה, ויותר מכך, על מה שקורה במדינת ישראל. למה, למשל, שהוועד לא יציג עמדה בנושא חוק ההסדרים והפגיעה המתמדת באוכלוסיות שאין תקווה אפילו שאי פעם יגיעו להשכלה גבוהה?