לבעלי התקשורת המסחרית בישראל אין צורך בצנזורה חיצונית על מנת למנוע פרסומים בלתי רצויים מבחינתם, התערבותם הישירה מתרחשת לעיתים נדירות. הצנזורה העצמית שמטילים עורכים ועיתונאים, רובם נעדרי בטחון כלכלי ותעסוקתי, על עצמם יעילה הרבה יותר ומזיקה הרבה פחות לאינטרסים של בעלי הממון מהרעש התקשורתי שעלולה ליצור התערבות ישירה וגלויה שלהם. במשך השנים עורכות ועורכים למדו להפנים מה מותר לפרסם ומה עדיף שלא יתפרסם, מה עלול לעורר את זעמם של הבעלים הסמויים. וכך העורכים מבהירים גם לאלה הנתונים למרותם אלו סיפורים עיתונאיים “ראויים לפרסום ולשידור” ולאלו ידיעות וכתבות אין סיכוי להיכלל במוצר המוגמר. אולם מידי פעם לא מתאפקים בעלי ההון ולנוכח פגיעה באינטרסים שלהם או בשמם הטוב הם מרימים טלפון להזכיר לשכיריהם העיתונאים מהם גבולות חופש הביטוי הראויים מבחינתם, שיחת נזיפה המבהירה באופן חד משמעי את חוסר הנחת של האדון, שיחה שמטרתה להבהיר באופן חד משמעי מה אסור שייכלל במהדורת החדשות.
כך במוצאי השבת האחרון, יוסי מימן המחזיק 51% ממניות ערוץ 10 “נזף במגישת מהדורת השבת של חדשות 10 אושרת קוטלר ובעורך המהדורה ניב גלבוע, בעקבות שידור כתבתה של טליה פלד-קינן, שעסקה ביחסם של אנשי העסקים שהשתתפו בועידת ישראל לעסקים לאדם שביקש לשוחח עמם בענייני עבודה”. לא ראיתי את הכתבה אבל מתוכן הידיעה עולה שאותו אדם רצה לשוחח עם משתתפי ועידת העסקים על תופעת עובדי קבלן שחלק מהם מעסיקים ומנצלים. הכתבה הזו שהייתה פופוליסטית מידי לטעמו של איל הגז בעל העסקים החשאיים הקפיצה אותו מספתו. בתקשורת הישראלית, בה מעמדם של הרבה מאד עיתונאיות ועיתונאים אינו טוב בהרבה מזה של עובדי קבלן, למימן ברור ששיחת הטלפון הזו תגרום לכך שלהבא העורכים בערוץ 10 יהיו הרבה יותר זהירים בכל הקשור לפגיעה בדימויים ומעמדם של אנשי עסקים.
בערוץ 2 בעלי ההון נוקטים בגישה מערכתית וגלויה יותר, לאחר שנכשלו בניסיונם למנות את חברם לשולחן במסעדת רפאל, רפי גינת, שהוכיח את יכולתו בהגנה על האינטרסים של חבריו כעורך “ידיעות אחרונות”, למנהל חברת החדשות, פועלים בעלי המניות הראשיים בקשת ורשת, מוזי ורטהיים ואודי אנג`ל למנות את ניסים משעל לתפקיד. הדרך הפעם תהיה קלה יותר לאחר שבסיוע יושבת ראש מועצת הרשות השנייה דר` נורית דאבוש, הם הצליחו להדיח שני נציגי ציבור שלא סרו למרותם.
ניסים משעל שייך לזן מיוחד של עיתונאים שצמח כאן בשנים האחרונות. הכלאה ייחודית בין עיתונאי לאיש עסקים לבעל הון, הכלאה מוזרה המנוגדת לקודים בסיסיים של אתיקה עיתונאית אודות איסור הימצאותם של עיתונאים במצב של ניגוד עניינים. משעל שהחל את דרכו כעיתונאי הפך עם השנים גם לבעל עניין ובעלים בגופי תקשורת. כך למשל יחד עם עיתונאי נוסף יעקב אילון הוא היה חלק מקבוצת “חדשות 24” שהתמודדה במכרז לזכות בערוץ החדשות הייעודי, בכתב העת “העין השביעית” כתב שחר אבירי, כי עוד לפני שהסתיים הטיפול בעניינה של קבוצת “חדשות 24” בבית-המשפט, החליטה זכיינית ערוץ 2, “רשת”, להחזיר את משעל לעונה נוספת של “משעל חם”. כלומר שבעוד שמשעל ממשיך להיות שותף עסקי של האחים עופר, “דנקנר השקעות”, “קומברס” ו”תיאטראות ישראל“, הוא חזר להגיש תוכנית אקטואליה מרכזית. משעל מחזיק גם במניות ב”רדיו ללא הפסקה”. לזן הזה של אנשי עסקים/בעלים/עיתונאים שייכים אנשים נוספים דוגמת חיים הכט (שותפו של משעל לתכנית “משעל חם”), דן מרגלית, רפי רשף, ראודור בנזימן וגדי סוקניק שכיום הוא דוגמן הבית של בנק לאומי. עם רקע כמו של משעל, יש למוזי ורטהיים ואודי אנג`ל טעמים טובים להניח שמשעל הוא תחליף ראוי לאופציה המקורית שלהם, רפי גינת. וכך עם משעל כמנכ”ל חברת החדשות ויאיר לפיד, תופעה ייחודית במרחב הציבורי הישראלי, הכלאה ייחודית ומורכבת יותר אפילו מברלוסקוני – בדרן, דוגמן, איש עסקים ופוליטיקאי – כעורך ומגיש החדשות של המהדורה המרכזית של הערוץ ביום שישי, לא צפויות לורטהיים ואנג`ל הפתעות עתידיות שעלולות לפגוע בעסקיהם.
דרך נוספת של בעלי ההון הישראלים להטיל את אימתם על העיתונאים בישראל, היא באמצעות טרור משפטי, הגשת תביעות דיבה שמטרתן למנוע פרסומים ביקורתיים נגדם בעתיד. השבוע התפרסם ב”גלובס” כי עידן עופר, בנו של סמי עופר, שיחד עם אחיו יולי עופר מוכרים כמחזיקים בקבוצת “האחים עופר“, המזוהה בעיקר עם חברות כמו צים והחברה לישראל, הגיש תביעה של מיליון שקל נגד העיתונאי מיקי רוזנטל בטענה שזה “רודף את משפחת עופר באובססיביות”. זה לא האיום הראשון של משפחת עופר נגד עיתונאים, בזמנו הם ניסו להשתיק את שלי יחימוביץ` על הביקורת שלה כעיתונאית בערוץ 2 נגד עסקת בז”ן השערורייתית. תביעות כאלו מכניסות את המערכת העיתונאית לעצבנות וצריך להיות עורך/כת בעלי חוט שידרה חזק במיוחד על מנת שלא להירתע מלחשוף את מעללי בעלי הזרוע והממון. מימן, ורטהיים, משפחת עופר וחבריהם דואגים שהזן העיתונאי הזה ייכחד. ובטור שלו באתר “רשימות”, צבי טריגר מספר למה הוא ביטל את המנוי שלו ב”הארץ”.
הכתבה המרכזית במגזין של ה”ניו יורק טיימס” מהשבוע שעבר עוסקת בסקירה מקיפה ומעניינת של המחקרים האחרונים בתחום ההתנהגות המוסרית של בני אדם. סטיבן פינקר, Steven Pinker, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרוורד, סוקר בלשון שווה לכל נפש את המחקרים הרבים והמעניינים העוסקים בסוגיה זו בשנים האחרונות בתחומי מחקר מגוונים, בין היתר, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, נירופסיכולוגיה ופילוסופיה. זהו מאמר ארוך מאד (17 עמודים) אבל מעניין מאד. אני מקווה, אבל מטיל ספק בכך, ש”הארץ”, שלו זכויות על תרגום מאמרים מה”ניו יורק טיימס”, יתרגם את המאמר לעברית.