בימים האחרונים אנו מוצפים בספקולציות מספקולציות שונות על הדו”ח הקרב ובא של הועדה הלא ממלכתית על שם וינוגרד, כמו גם על הנעשה בעזה שפרצה את המצור הישראלי, הפעם לכיוון מצריים. הכתיבה והדיבור על הנושא הראשון היא חסרת משמעות כיון שכאשר הדו”ח יפורסם נמצא שהעיסוק הזה היה בעצם במה לדברים שמנותבים על ידי אנשי יחסי ציבור שליחיהם של הנוגעים בדבר.
הנושא השני חשוב הרבה יותר אבל גם הדיון בו נע בין זה טוב לישראל לבין זה רע לישראל, יש המהדרים ואומרים טוב או רע ליהודים. כאשר אלה החושבים שזה טוב מבצעים את הנוהל הישראלי הרגיל של הטלת אחריות על המצב על מישהו. מעכשיו, לטעמם, נפטרנו באמת מעזה והיא באחריותה של מצריים, החיזבאללה באחריותה של לבנון, הגדה באחריותה של הידועה בציבור בשם הרשות הפלסטינית, על שדרות וסביבתה אין מי שיהיה אחראי, העיקר שמדינת ישראל אינה אחראית לכלום והיא כרגיל קורבן מסכן של נסיבות שאין לה שום נגיעה להן. הטלת האחריות נוגעת גם לנושא הראשון, שם האחראים הם כולם מלבד ראש הממשלה שתיקן דרכיו במהירות מעוררת התפעלות.
פתאום קמים רבים כדי לתמוך בראש הממשלה, לא בגלל חדלונו או מעשיו אלא כיון שהאלטרנטיבה גרועה יותר, נתניהו, איזה פחד, אם נתניהו יהיה ראש ממשלה לא יהיה שלום, כאילו נתניהו בתקופתו הראשונה כראש ממשלה היה גרוע יותר מברק, שרון ואולמרט. האם אין זה ברק ראש מחנה הכאילו שמאל שבתקופת כהונתו הקצרה כראש ממשלה דאג לפיתוחן של התנחלויות, האם אין הוא מפתח התובנה העמוקה מיני ים של וילה בג`ונגל, האם לא הוא אחראי כעת למצור על עזה? האם אין זה אולמרט, איש השלום העכשווי, שפתח במלחמה בלי לחשוב פעמיים ואולי אפילו פעם אחת (בשביל לדעת את זה לא צריך ועדת חקירה). האם אין זה שרון שבזמן כהונתו נהרגו יותר אזרחים ישראלים ויותר אזרחים פלסטינים מאשר בכל תקופה אחרת? אבל את מי זה ממש מעניין כאשר נתניהו בשער.
עם טכניקת הסרת האחריות והפחד מאלטרנטיבה לעולם נידונו לחיות עם כישלונות מהלכים, עם אנשים שמוכנים להסתכן רק כאשר זה נוגע למלחמה. אז עכשיו מאיימים עלינו בנתניהו, מחר בליברמן, מחרתיים באפי איתם ואחרי מחרתיים במישהו שאולי עוד לא נולד או נולדה. העיקר שהאוחז במשרה כעת יציג מראית עין של התקדמות לשום מקום שנקרא כאן שלום. כך אי אפשר לדון בדברים לכשעצמם אלא רק לעסוק בחישוביות של מי לנו ומי לצרנו.
כיון שאיני תומך ונתניהו, ויותר מכך אני סולד ממנו ודרכו עדיין אני חושב שהגנה על כושלים הנחקרים בנושאי שחיתות שונים אינה הדרך שבה עלינו לנתח ולבחון את הדברים. רק להזכיר, מי שחתם על הסכם שלום עם מצריים לא היה אשכול, גם לא גולדה, גם לא רבין, אלא המסוכן מכולם בגין. אותו אחד שכאשר נבחר אמרו לנו שהסוף קרוב, והיו אף כאלה שטענו שיש להחליף את האזרחים. שוב, אני יכול לכתוב ביקורת מפה עד הודעה חדשה על מדיניותו של בגין, אבל עדיין משום מה אני מאמין בדמוקרטיה ובתהליכים החשובים יותר מהעומד בראש הממשלה.