ביומיים האחרונים אני צופה ברשת “בלומברג”, ערוץ שוק ההון, העוסק בימים אלה אך ורק במפולת בשוק ההון האמריקאי. האורחים הקבועים בערוץ הם חברי האליטה הכלכלית האמריקאית, בעלי ומנהלי בתי השקעות, חברים לשעבר בדירקטוריונים של הבנקים הפדארליים, חברי ועדות כספים בקונגרס האמריקאי ואנליסטים בכירים של השוק, מעולם לא נראה מצעד כזה של חוזרים בשאלה בקרב מאמיני הקפיטליזם. המרואיינים, בזה אחר זה, מודים שמשהו בסיסי דפוק בכל המערכת הפיננסית הקפיטליסטית, האמונה העיוורת בכוחות השוק, היעדר כללים בסיסיים רציונאליים והוגנים של מסחר, תאוות הבצע והטיפשות של המנהלים, וכמה מהם אף החלו להעלות על דל שפתותיהם את מושג הצדק. ביממה האחרונה מתרבות המחאות והזעם על כך שהאליטה הכלכלית האמריקאית מיהרה לחלץ את בנק ההשקעות פושט הרגל בר-סטרנס, בעוד היא מתעלמת מסיוע לעזרה לאזרחים אמריקאיים הנזרקים מבתיהם לרחוב בשל משכנתאות הנשך שהם לוו.
כשאני צופה בבעלי ההון המיואשים והמיוסרים הללו, נזכרתי בדבריו הנבואיים של סגן יושב ראש קבוצת AIG, מי שהיה נגידנו ומייצג בדמותו את שתי התכונות גם יחד תאוות בצע (נגידנו לקח לעצמו לאחר שפרש מבנק ישראל כמה עשרות אלפי שקלים על חשבון “דמי מחלה”, אותם אולץ להחזיר) ושחצנות ריקה המתחזה למומחיות – פרופי יעקב פרנקל אמר לפני כחודשיים:
“כמעט אפשר להגיד שאנחנו מחוסנים מניהול מדיניות כלכלית כושלת, בגלל החוזק של השווקים הפיננסיים”.
תחזיות ורודות פיזרו גם המומחים מחברת דירוג האשראי הגדולה Standard & Poor שלפני ארבעה ימים יצאה בהודעה שהגרוע ביותר נמצא מאחרינו. אפרופו חברות דירוג האשראי, המקצועיות שלהן במשבר האחרון דמתה באמינותה לתחזיות אסטרולוגיות, חברות הדירוג הללו, שבישראל מתייחסים לניתוחיהן כאל כתבי הקודש, אחראיות במידה רבה למשבר הזה. החברות הללו דירגו אגרות חוב שלא שוות את הנייר שהן כתובות עליו בדרגת החוסן הפיננסי הגבוה ביותר AAA, וכיום יש קולות הקוראים לבטל את מעמדן ככלי בלעדי להערכת נכסים פיננסיים.
“דה מרקר” עושה שירות חשוב לקוראים הבוקר כשהוא משווה את תחזיותיהם של מומחי שוק ההון הישראלי למציאות.
“רועי ורמוס, פסגות
אמר באוקטובר 2007: “ההשקעה בשוק המניות הישראלי ממשיכה להיות אטקרטיווית”
מה קרה: המעו”ף איבד 18%, מניות היתר קרסו ב-40%, הברוקרים צללו עד 66%
ויקטור שימריך, דש אייפקס
אמר ביולי 2007: “אין שום מחנק אשראי, מדובר רק במימוש חזק כתוצאה מעליות חדות”
מה קרה: גל הירידות של יולי התפתח לירידות הנמשכות עד היום
שלמה מעוז, אקסלנס
אמר בדצמבר 2007: “כבר בחודש פברואר יעלה בנק ישראל את הריבית ל-4.25%”
מה קרה: בפברואר הוריד בנק ישראל את הריבית בחצי אחוז ל-3.75%
צבי סטפק, מיטב
אמר בינואר 2008: “בתוך שבועיים שלושה התנודתיות תחלוף, שווה להגדיל חשיפה מנייתית”
מה קרה: מניות היתר ומניות תל אביב 75 צנחו ב-19%, תל אביב 25 ירד ב-8%.
“דה מרקר”, מתרגם הבוקר שני מאמרים מעניינים אחד של העורך הכלכלי המצוין של ה”גארדיאן” לארי אליוט, שמדבריו הבאנו כאן בעבר, ואת טורה המושחז של מורין דאוד מה”ניו יורק טיימס”.
וכך כותב אליוט.
“בסופו של דבר יינקטו צעדים, מכיוון שלחצים פוליטיים ידרשו זאת. למעשה, מפתיע שעדיין אין התפרעויות ברחובות על רקע ההונאה האדירה שביצעו האליטות הפיננסיות על חשבון האמריקאי הפשוט.
ארה”ב חוותה כעת את תקופת הצמיחה החלשה ביותר שלה מאז שנות ה-50. הצמיחה בצריכה הפרטית מדשדשת, הצמיחה בהשקעות מתונה והיצוא חלש. ואולם בעבור העומדים בצמרת, השנים שחלפו מאז המיתון של 2001 היו תור זהב. שכר הבכירים זינק, והרווחים גאו, מכיוון שהתייעלות הכלכלה הצומחת הוטתה באופן חסר פרופורציה לטובת בעלי ההון.
בעבור האמריקאים מן השורה, לעומת זאת, מצטיירת תמונה שונה לחלוטין. השכר הריאלי צומח לאטו – בשיעור של 1.6% בלבד בשנה בממוצע מאז 2001 – הרבה פחות לעומת עשורים קודמים. העסקים זקוקים לצרכנים, כמובן, כדי שאלה יבזבזו כסף ויגדילו את רווחיהם. לפיכך נמצאה דרך לשכנע את משקי הבית לבצע את חובתם הלאומית. השיטה שנבחרה היתה פשוטה: יוצרים בועת דיור עצומה ומשכנעים את הצרכנים שסביר לקחת הלוואות נגד עליית ערך הבתים, כדי לפצות על הצמיחה האטית בשכרם.
זה הצליח לזמן מה, אבל עכשיו הגיע מועד הפירעון, והרוחות שינשבו עשויות להיות עכורות ביותר. האמריקאים פשוט רומו. חבורת נוכלים ערמומיים הונתה אותם וברחה עם הגזל לפני שההמון הזועם התאסף”.
ומורין דאוד כותבת על “הנשיא שריסק את הכלכלה האמריקאית ממשיך לחייך“:
“כולם תמהים מדוע נשיא ארה”ב במצב רוח כל כך טוב. הדולר מתפורר, המיתון דוהר, דאו ג`ונס קופץ באנג`י, והעולם מצקצק בלשונו – אבל ג`ורג` בוש נהפך למין ג`ין קלי, שרוקד סטפס ושר במופע יחיד בשם “האדם המאושר בעולם”.…
בוש החל את נאומו בתיאור מחויך של החדשות על הקריסה הכלכלית כ”רגע מעניין”, וסיים אותו באומרו כי “מדיניות האנרגיה שלנו לא היתה מאוד חכמה” וכי “אין תיקון מהיר למחירי הדלק עוצרי הנשימה”. עוד אמר בוש: “נראה לי שהדרך הטובה ביותר לתאר את מדיניות הממשלה, היא לדמות אותה למישהו שמנסה לנהוג במכונית בדרך משובשת. אם אתם נתקעים במצב כזה, אתם יודעים שקשה לא לעשות תיקון יתר, ואז אתם נופלים לתעלה בצד הדרך”.
בן אדם, אתה בעצמך כבר בתעלה…
ייתכן שהנשיא רק מעמיד פני אמיץ כדי להרים את המורל בארה”ב, כמו הרברט הובר, שהמשיך ללבוש טוקסידו לארוחת ערב גם לאחר המפולת ב-1929. ואולי המעודד הלאומי מאמין בעידוד העצמי שלו, ובכך שהשגשוג צפוי לחזור בכל רגע, כמו חיל הפרשים”.