שני נושאים שעלו בימים האחרונים ואינם מתייחסים למשבר הכלכלי הנוכחי אלא מבטאים משבר מתמשך של עובדים בישראל. רשות העתיקות שלפי מיטב ידיעתי היא מוסד ציבורי מתנהגת כאחרון המעסיקים שרואים את תפקידם בניצול עובדים. ורבנים מגוונים שונים מכריזים בריש גלי שערבים הם מחוץ לתחום, בתעסוקה ובמגורים, כי הם בכלל הרי מהווים סכנת נפשות.
רשות העתיקות עומדת לפטר מאות עובדים ולשכור מאות עובדים במקומם ולמה? כי הם אינם רוצים שעובדים המועסקים על ידם יקבלו את המגיע להם על פי חוק. והרי מדינת חוק היא מדינתנו. בכתבה שפורסמה בנושא נכתב כך: ” רשות העתיקות תביא לפיטוריהם של מאות עובדי חפירות בחודשים הקרובים, אף שרבים מהם מועסקים בשירותה במשך שנים”. שימו לב מועסקים במשך שנים. אלא שתגובת הרשות היא: ” לפי חוק שנכנס לתוקף בחודש ינואר השנה, מי שמעסיק עובד כוח אדם תשעה חודשים, חייב לקלוט אותו כעובד מן המניין. מרשות העתיקות נמסר שהפועלים מועסקים בפרויקטים זמניים ולכן אין אפשרות, “מסיבה עניינית ותקציבית”, להעסיק אותם כקבועים”. שימו לב פרויקטים זמניים. מי משקר פה? או שמא שקר אינו שקר אם הוא נאמר על ידי אלו שחונכו לשקר בשם החיסכון הכלכלי שכרגיל חל על עובדים ולא חס וחלילה על מנהלים ואחרים.
זו לא הפעם הראשונה שהרשות מתעמרת בעובדים, שלטעמי, עובדים קשה בשכר מינימום וכמובן מועסקים דרך חברת כח אדם. מאז 1990 הרשות כפופה למשרד החינוך, אז הנה עוד פעולה לא תקינה של אותו משרד. מנהל הרשות הוא שוקה דורפמן שבעברו שימש כקצין תותחנים ראשי, בהנהלה נמצאים האנשים הבאים: ד”ר עוזי דהרי, ד”ר גדעון אבני, מר בנציון הרפז, מר דוד גבאי, מר נימרוד מישאל, מר שלמה אשכנזי. אני מקווה שהם לא נאלצים להסתפק בשכר מינימום ובפיטורים כל תשעה חודשים אלא נהנים משכר סביר ומעבודה קבועה. הרשות משמשת כדוגמה לדרך בה ארגונים מתייחסים לחוק, לא כאל נתון, אלא כאל משהו שצריך להימנע ממנו כמעט בכל מחיר, בעיקר אם הוא על חשבון העובדים.
רבנים גם הם מעורבים בפסיקות הלכה שפוגעות משמעותית באפשרות התעסוקה של עובדים ערבים. רב מכובד מהקהילה החרדית קבע שאין להעסיק ערבים. ” משנשאל מאוחר יותר האם הדברים ראויים לפרסום ברבים, השיב: “בוודאי”, תוך שהוא מפרט כי אין להעסיק כלל גויים, אלא לתת פרנסה ליהודי, אלא אם כן קיימים פערים גדולים במיוחד בעלות ההעסקה”. גם רב, גם חרדי חרד לעלות ההעסקה, זאת אומרת שאם ימצאו גויים (האם ערבים כלולים?) שמוכנים לשלם כדי לעבוד אזי אפשר להעסיקם. במקום אחר הובא ציטוט מרחיב: ” מאוחר יותר נשאל הרב האם הדברים ראויים לפרסום והשיב: “בוודאי” וחזר על דבריו, כי “בכלל אין להעסיק גויים, אלא יש לתת פרנסה ליהודים, אולם כאשר יש פערים גדולים בעלויות העסקה התירו זאת. אך כאשר מדובר בערבים – היום – חס ושלום, זו סכנת נפשות“. לפי זה ערבים אינם אפילו גויים וגם התמריץ הכלכלי לא עובד.
כדי לא להישאר מאחור הרב ליאור שמוגדר כיו”ר רבני יש”ע פסק: “הרי כפי שהדברים הורחבו בהלכה, ברור שאסור בתכלית האיסור להעסיקם או להשכיר להם בתים בארץ ישראל. העסקתם אסורה לא רק בישיבות, אלא גם במפעלים ובבתי מלון ובכל מקום. ובפרט שעניי עירך קודמים”. שימו לב להרחבה גם להשכיר דירות אסור, כי עניי עירך קודמים, עוד משפט מעצבן שנוהגים לומר אותו כדי לטהר כל שרץ.
אז מה יש לנו רשות ציבורית שאימצה לעצמה תפיסה הרואה בחוק משהו שיש לעקוף אותו, ולא לאכוף אותו חס וחלילה, ורבנים שהחוק לגביהם אינו אפילו המלצה. כך שעם משבר או בלי משבר יש מי שדואג לכך שלעובדים העובדים קשה ומשתכרים מעט לא יהיה אפילו את המעט הזה.