ארבע אימהות (גירסת 2.0)
פעם, לפני אי אילו שנים, ארבע אימהות הצליחו לחלץ אותנו מן הבוץ הלבנוני. תנועה שלמה עמדה מאחוריהן וכולם משכו בחבלים עד שהסיפור הזה נגמר. בימים אלו אנו שומעים על ארבע אימהות אחרות לגמרי, שיזמו מחאה כנגד שטראוס ומחיר חטיפי השוקולד שלה. האיום – במשלוחי המנות של פורים לא יימצאו אצלן חטיפי שוקולד של שטראוס. והארץ תרעד.
נותר רק לקוות כי מדובר במהלך סימבולי כנגד יוקר המחייה, וכי את ארבע האימהות מעסיקים גם עניינים מעט יותר אקוטיים. אולם, קריאה של הכתבות על אודות ארבע האימהות החדשות מבשרת רעות. אחת מהן, שביקשה להגיש לעפרה שטראוס מכתב אישי בעניין, ציינה כבעיה חמורה, כזו שחרם ממתין בצידה, את עליית מחירי הקפה, מעדני החלב, החומוס בקופסה, הדבש, המים המבוקבקים וכמובן, גולת הכותרת – חטיפי השוקולד.
מרכיבי הרשימה הזו, בלא יוצא מן הכלל, אינם פריטי חובה בעגלת הקניות שלנו. כל אחד מהם טומן בחובו נזק בריאותי או נזק סביבתי או שניהם ביחד. מבט בעגלת קניות כזו מגלה שפע של סוכר, חומרי שימור, חומרים ממכרים, ואת הכול מכסות אריזות פלסטיק למכביר, רובן, אם לא כולן, בלתי מתכלות ולא ניתנות למיחזור. ואם תמהרנה ארבע האימהות החדשות להזדעק – הכנת יצירות בגני הילדים מחומרים מזיקים אינה נחשבת למיחזור, אלא רק לדחיית הקץ של השלכתם לפח הקרוב.
כל אלו עולים לנו, משלמי המיסים, הרבה יותר מהשקלים הבודדים שהיצרנים ורשתות השיווק מגלגלים על חשבוננו לכיסיהם, מגדילים בצורה משמעותית את הוצאות הבריאות שלנו ומחסלים את הסיכוי לסביבה שיש בה מידה של איכות.
התנהלות תקינה היתה מחייבת את הרשתות להפריש באופן קבוע אחוז ניכר ממכירות מוצרים אלו לטובת קרנות העוסקות בשיקום בריאות הציבור ומצב הסביבה, כך שהמחיר היה נשאר גבוה, כיוון שהיה משקף את העלות האמיתית של המוצרים הללו, אך עודפיו היו מממנים את תיקון הנזקים הנגרם בגין ייצורם ומכירתם.
בניגוד לאחרים, את החלק הזה של העלייה ביוקר המחייה ניתן לפתור בקלות: פשוט להפסיק לקנות מוצרים מזיקים לגוף ולסביבה. איש לא יתווכח על נזקם הבריאותי של הקפה, השוקולד התעשייתי, החומוס עתיר המשמרים והמייצבים. דבש מחומם הוא סוכר בתחפושת, ואפילו מוצרי החלב מצויים זה מכבר בלבו של ויכוח סוער בנוגע למידת הנזק שהם גורמים לבריאות כולנו. ללא המוצרים הללו, חשבון הקניות יקטן מאוד, ואיתו יקטנו גם ההוצאה הפרטית והציבורית על בריאות, כמו גם ההוצאה הציבורית על הטיפול בנזקים הנגרמים לסביבה.

מי שרוצה לכעוס ולמחות, יואיל להשקיע את מרצו בהתמודדות האמיתית, שאותה אי אפשר לצערנו לפתור בחרם מבית היוצר של “זבנג וגמרנו” – מחירי החשמל, המים, הדיור, וכן עלותם המאמירה של שירותים בסיסיים כמו חינוך, בריאות ורווחה. שם אין נותני שירות מתרפסים ומבוהלים, אין מבצעים לחג שבעזרתם אפשר לסמא עיניים, אין התנצלויות והסברים מתוקשרים. שם פשוט “מחרימים” בחזרה את מי שלא עומד בתשלום. מנתקים את החשמל והמים, מפנים מהדירה, מספקים שירותים ברמה נמוכה למי שאינו יכול לממן תוספות, ומזכירים לאזרח את גודלו האמיתי – קטן קטן קטן…
אם האזרח מבקש לגדול, עליו להימנע ממאבקים קטנוניים של עשירים, ולמשוך ידיים מקרבות על פרוטות, אשר בסוף הדרך מגדילות את חשבון ההוצאות של כולנו. הדרך לגדול היא להתאחד כנגד העוולות המוצדקות, כאלה שלתיקונן אין תוצרי לוואי מסוכנים.
ביקורת דומה הושמעה כלפי מאבק הקוטג’ בשעתו, אולם ליוזמי מאבק הקוטג’, ביחד עם דפני ליף, שמורה זכות הראשונים על הצתת המחאה המשמעותית ביותר שנראתה בישראל בשנים האחרונות. ניסיונן של ארבע האימהות החדשות להצדיק מאבק צרכני מיותר וקטנוני, תוך היסמכות על הדי המאחה החברתית, מעורר תרעומת.



