בגנות האושר
Stephen Cave, סוקר ברשימה חדה ומעניינת ב Financial Times שלשה ספרים היוצאים נגד אופנת ותעשיית האושר, אופנה שגם אני פיתחתי עוינות כלפיה. הספרות העצומה, חלק גדול ממנה במדעי החברה בין היתר על ידי חתן פרס נובל דניאל כהנמן, הסדנאות, הגורואים והכתות שלהם מטרה אחת להפוך אותנו למאושרים על ידי אימוץ חשיבה חיובית. האמריקאים כידוע העלו את הזכות לרדיפה אחר האושר למעלה של זכות טבעית שיש לכל אדם והמעוגנת בחוקה. הרדיפה אחר האושר, כותב קייב, מסוכנת ומיותרת מכמה טעמים. ראשית רק חלק קטן מאיתנו יחיה את שנותיו באושר, ולכן על ידי הפיכת האושר לתכלית העליונה אנחנו הופכים את שאר החוויות וניסיון החיים שלנו לשוליים וחסרי משמעות. טעם נוסף קשור לעובדה שחוסר נחת הוא בעצם המניע המרכזי למאמציהם ופעולותיהם של בני האדם. בחינת ההתפתחות האבולוציונית של בני האדם מגלה שההתגברות שלנו על מכשלות ואתגרים נובעים מחוסר נחת הגורם לנו להתגבר על קשיים לשרוד ולהתפתח. כמו כן הישגים אנושיים באמנות ובתחומים אחרים נבעו מחוסר נחת.
חוסר נחת הוא גם אחד הגורמים לשינויים חברתיים ופוליטים, קידמה מדעית והתפתחות מוסרית. כנראה האנושות לא הייתה מגיעה רחוק אם כולם היו מצטרפים לפורום. ללא חוסר נחת אנשים לא היו מתנגדים לעריצים פוליטיים. שחורים לא היו זוכים בזכויות אזרח ונשים לא היו זוכות בזכות הבחירה, אם הן היו מאמצות לעצמן את ההמלצה לסגל חשיבה חיובית ולהשלים עם מצבן. מלבד זה קיים הפרדוקס ההדוניסטי, שאפשר לכנות אותו גם פרדוקס האושר. בדרך כלל אנו מגיעים למצב של נחת ושביעות רצון באופן עקיף, כאשר אנחנו מציבים לעצמנו מטרות אחרות, לעומת זאת כאשר אנחנו מציבים לעצמנו את האושר כמטרה נתקשה להשיגו. הרדיפה אחר האושר משיגה תוצאות הפוכות, היא גורמת לנו להרגיש שחיינו הם כישלון כיוון שלא הצלחנו להשיגו. הרדיפה הזו יוצרת אצלנו ציפיות מוגזמות המהוות מחסום למימוש עצמי.


