• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קולוניאליזם אלגנטי

משה שריקי

הסכם הפיצויים שנחתם לאחרונה  בין לוב ואיטליה במסגרת “החרטה” (או שמא ה”חרטא”) האיטלקית על נזקים שהסבה ללוב בתקופה הקולוניאלית נדון בהרחבה בימים האחרונים (גם ב”העוקץ” – תקדים חשוב ומעניין: “הסכם ידידות” בין לוב ואיטליה -30.8.2008  [רונן שמיר]). בעיתונות הערבית. מאמרים ותגובות להסכם מתפרסמות חדשות לבקרים, ומבטאים את הויכוח הארוך והנוקב שמתנהל בעולם הערבי סביב היחס למערב, לדמוקרטיה ולאיכות השלטון בעולם הערבי. ויכוח שלצערי נעלם מעיני הציבור בארץ והזוכה מידי פעם לחשיפה קטנה אך לא מספקת  לתהליכים המתרחשים בו. ישיבתי בקטר במהלך השנה האחרונה חשפה אותי לעובדה המדהימה שבמדינה זעירה, בה מתפרסמים מידי בוקר שישה יומונים, עולים נושאי זכויות אדם (רוב אוכלוסיית קטר הם עובדים זרים), קריאה לדמוקרטיזציה בעולם הערבי (תחת שלטון מונרכי ולא רק כשסתום לפריקת מתחים) וניתוח מעמיק מגוון ונוקב של הסכסוך הישראלי פלסטיני שבו הם באים חשבון לא אחת גם עם עצמם (ולא רק בהקשר הנפוץ בארץ של “איך לא הצלחנו לחסל אותם”). 

במאמר שמתפרסם היום בעיתון “קטר טריביון” ושהתפרסם גם בניו יורק טיימס, מביא הכותב, ראמי ג. ח`ורי, ראש Isam Fares Institute for Public Policy and Irrational Affairs “, מוסד בתוך האוניברסיטה האמריקאית בביירות, מאמר שממצה את יחס העולם הערבי לאקט האצילי האיטלקי . תחת הכותרת “קולוניאליזם אלגנטי”, כותב המחבר: 

“לוב היא הסיבה מדוע כ”כ חשוב לזכור את מה שרבים מחברינו במערב מתעקשים שנשים מאחורינו, את ההיסטוריה.  ההיסטוריה חשובה ואין להתעלם ממנה לעולם, ובמקרה זה אנו עדים לא רק מדוע לא להזניח אותה, אלא גם כי יש לה את הכח הדרוש להחיות ויכוחים ולייצר תרעומת.

ההיסטוריה של רבים במערב, בייחוד אלו הבאים ממדינות קולוניאליות ואימפריאליסטיות באסיה, המזה”ת ואפריקה היא משהו שאנו חולפים עליו בחטף בעת לימודי התיכון והיא מקוטלגת כתחום השייך לעבר ולא רלוונטי יותר לסכסוכים בני ימינו. עבור הרבה אנשים בעולם הקולוניאליסטי הישן, הקולוניאליזם הוא פצע פתוח שעדיין כואב מאוד וזב דם. לוב היא דוגמא קלאסית לכך , משום שהקולוניאליזם הותיר בה משטר מושחת ולא מתפקד, שבדרך כלל הושאר בידי אליטות אשר מעולם לא התנסו בניהול מדינה או בשליטה.

ההיסטוריה היא כח אקטיבי ברבות ממדינות המזה”ת והיא נגלית במלא אונה ומציפה זכרונות מרים מהעבר בכולן, ואירן ופלסטין הן הדוגמא לכך. היא  מסבירה גם את המצב ברבות מהמדינות העניות אשר לא הצליחו מאז הקולוניאליזם לייצב משטר ריבוני.

הסיבה המרכזית בכל כך הרבה מדינות ערביות-אסיתיות-אפריקאיות היא הלידה הלא טבעית שלהן ע”י המעצמות הקולוניאליות. משום שנוסדו ע”י כובשים אירופאים, רבות מהן מתקשות עד היום להגדיר עצמן ולהפוך ריבוניות באמת.  מכוניות תוצרת אירופה הן נהדרות, אבל מדינות ערביות תוצרת אירופה הן דבר לא טבעי ומביך. העולם הערבי נותר באופן משפיל בין הבודדים בעולם שאינו דמוקרטי בחלקים גדולים ממנו ומצליח לשמר את עצמו רק באמצעות משטר בטחוני קפדני. ואין כל פליאה גם על ההסכם הנוכחי.

ההסכם הלובי –אטלקי אומנם מדהים, כי סוף סוף כח קולניאליסטי ראשון מודה באשמתו ובנזק שגרם ועל כך יש לברך את איטליה – דרוש אומץ לכך. יד עם זאת, איטליה המתחרטת על הרג אלפים והגליית אלפים אחרים מביתם, תשלם פיצויים בסך 5 מליארד דולר ללוב, בדמות השקעות של 200 מליון דולר לשנה במהלך 25 השנים הקרובות.

והנה מה קורה?

בתמורה לחרטתה, תקבל איטליה חוזים בשווי מליונים, תשלוט טוב יותר על תנועת מהגרים לא חוקיים אליה ותמשיך להנות מפירות העיוות ההיסטורי שגרמה לארץ זו ולעמה.

ההסכם הזה גם עוזר לשמר את כוחם של מנהיגים כדוגמת קדאפי, שבשנה הבאה תמלאנה 40 שנה לשלטונו. תקופה שבמהלכה ישנם מעט מאוד דברים טובים שניתן לזקוף לזכותו. אילו היה פרס “הניהול הכושל בעולם הערבי” הוא היה זוכה בו לאחר תחרות צמודה עם מדינות כמו אלג`יריה, סודן ועירק. והנה לכם המניפולציה של מדינות המערב בשיאה, הן מגינות ומעניקות פרס לשלטון זה.

נראה די ברור לרבים מאיתנו במזה”ת שזוהי רק צורה חדשה של קולונאיליזם. לעם הערבי הפשוט זה רק עוד המשך לסבל הבלתי נגמר שאנו חווים במסגרת יחסינו עם הקולוניאליזם האירופי, אך הפעם בצורה עוד יותר אלגנטית”. 

כנראה שיעניין אותך גם: