"חוות החיות" של דודי כהן
סוציולוג (פרופ’ בגימלאות), אקטיביסט, ממייסדי ארגון הל”ה וסרבן מצפון חברתי
בישיבת הממשלה האחרונה (יום ראשון, ה-28 לספטמבר) השר ללא תיק ממפלגת העבודה, עמי איילון, הגיב בחריפות נגד התבטאויותיו של מפכ”ל המשטרה דודי כהן כפי שהובאו במאמר-ראיון בעיתון ה”ארץ”. “במדינה מתוקנת” אמר השר איילון “המפכ”ל היה צריך להיות מפוטר” (“הארץ”, 29 לספטמבר 2008). העמדות שבגינן אמור המפכ”ל להתפטר הובאו לידיעת הציבור בראיון עם העיתונאי ארי שביט. הראיון פורסם במוסף סוף השבוע של ה”ארץ” (26 לספטמבר).
מדוע הגיב השר עמי איילון בחריפות כל כך רבה לדבריו של מפכ”ל המשטרה? לראש הממשלה המודח-מרצונו, לשר המשפטים הנאבק על מקומו וכן למשנה לראש הממשלה יש כנראה סיבות ברורות לכעוס על תוכן המאמר ואמירותיו של מפכ”ל המשטרה. על כן עמדותיהם הנחרצות בקשר למפכ”ל ולדברים שנאמרו ניראות הגיוניות. המפקח הכללי של משטרת ישראל טוען כי “…השחיתות השלטונית היא האיום האסטרטגי על המדינה” (“הארץ” 26 לספטמבר 2008). בקיצור, השוטר מספר אחת בישראל אומר כי התנהלותם של המופקדים על שמירת וביצוע החוק, פעילותם של האנשים שבידיהם מופקדים המפתחות לניהולם התקין של חיים סבירים ונורמלים בארץ, דרך התנהלותם ופעילותם של אלה המופקדים על שלומינו, מאיימת על עצם הקיום של החברה הישראלית. אלה הם דברי המפקח הכללי של משטרת ישראל בראיון עיתונאי. למה או לאיזה משל הדברים שאומר המפכ”ל דומים? כאילו נאמר שכלבי השמירה האמורים להגן על עדר הכבשים והעיזים מפני זאבים וחיות טרף אחרות, כלבי שמירה אלה בעצמם טורפים את העדר. זהו המסר החד משמעי שעולה מהראיון הארוך עם דודי כהן.
מה שלא כל כך ברור לי היא השאלה מדוע עמי איילון יוצא נגד דודי כהן? עמי איילון אומר כי צריך לפטר את המפכ”ל. מדוע יש לפטר את השוטר הראשון של מדינת ישראל המדווח לאזרחים על הערכתו את מימצאי עבודתו ועל-סמך בסיס הנתונים הכי מהימן הנמצא בידי מישהו בנושא שחיתות. בדיווח אומר השוטר כי מנהיגים פוליטיים בישראל הפקירו את משימתם הראשונה במעלה וניצלו את מעמדם הרם בדרכים העלולות להיות מוגדרות כפליליות. מדוע יש לפטר את מי שאומר כי חלק מהמנהיגות הפוליטית בישראל הפך לאיום המשמעותי ביותר לחברה ולמדינה? מהו, על פי דודי כהן האיום שבשחיתות הפוליטית? ומדוע לומר זאת מהווה סיבה לפיטורין. האם אנו אמורים לכעוס על מחזיק הפנס במקום להזדעזע מהמראה הנגלה לעינינו?
הדברים שנאמרו על ידי המפכ”ל המשטרה חשובים ביותר. אך, יש לציין, כי אין הוא הראשון שדיבר על שחיתות השלטון בישראל. אין צורך ועל כן לא אפרט כאן את תופעות השחיתות האישית של הפוליטיקאים הרבים אשר הואשמו ונמצאו חייבים בדין. לא אערוך רשימה של הפוליטיקאים הרבים מספור שנחשדו ולא הואשמו ועל כן לא הועמדו לדין ולא נמצאו חייבים. נתונים אלה ידועים ברבים. רק אציין שהיכולת להתחמק מיד החוק אינה בהכרח מעלימה מעין הציבור ומידיעתו את מרכיב השחיתות ואת המושחתים. ישראל היא חברה קטנה. בנוסף, לא אדבר במאמר זה על המושג שהפך למותג והוא הקשר שבין הון-ושלטון. גם קשר זה ידוע ברבים. אומר רק כי לא רבים הם היורדים לעומק המשמעות החברתית הרת הגורל הנובעת מהקשרים המסועפים שבין הון ושלטון כיום, וכן בעבר. הגדרת השחיתות הפוליטית כסכנה איסטרטגית אינה נובעת מצדקנות מוסרנית או מהנזק הכלכלי הנגרם או אפילו לא מהשחתת המידות המשתמעת מהניצול של המעמד הפוליטי לקידום אינטרסים אישיים והתעשרות. ניראה לי כי השחיתות הפוליטית מהווה סכנה איסטרטגית מהעובדה ששלטון החוק, שבפניו כולם אמורים להיות שווים, אינו בר אכיפה שווה על בעלי הכוח הפוליטי, כלכלי וחברתי בישראל. מפכ”ל המשטרה טוען כי עולו השלטוני של החוק חל פחות על העלית השלטת ועל בעלי הכוח בישראל. נראה שעל כך וזו הסיבה שבעטייה רגשה הממשלה.
אין צורך להכביר מילים על מה שכיום הפך למטבע לשון שחוקה אשר רבים מדברים בה עד לזרא והיא: “משפחות הפשע”. לא צריך להכביר מילים משתי סיבות. ראשית, העיתונים וה”תקשורת” מלאים הרי בסיפור מעשיהן ועלילותיהן של אירגוני פשע אלה ואין צורך להוסיף דבר למקהלת הקולות הצורמניים וחסרי הטעם הללו. בנוסף, “משפחות” והקשרן ל”פשע” נראה בהחלט זיווג לא מתאים. שנית, העיסוק האובססיבי באירגוני פשע אלה מציג תמונה מעוותת. האם זנות, סמים, והימורים לא היו בישראל לפני הופעתן הדרמטית של משפחת “אברג’יל” “אבוטבול”? רועי זונות, סוחרי סמים ומועדוני הימורים היו קיימים גם לפני עלייתן המטאורית של “משפחות” אלה. יש לי למעלה מחשש סביר כי השימוש החוזר ונשנה במושג משפחות הפשע בסמיכות כל כך גבוה לשמות אברג`יל ואבוטבול יש בו מעט מהשימוש הציני הנקוט בחברה הישראלית בשיוך מוצא לציון הערכה חברתית. לשמחת המשתמשים בסטריאוטיפים הישראלים השגורים, אין לנו עדיין בין “משפחות פשע” את משפחת “בוזגלו”. תארו לכם שהמותג “בוזגלו” היה צריך לעבור שינוי משמעות עמוק כל כך. במקום לככב כמודל לטיפשות או כ`מייצג למכנה המשותף הנמוך ביותר` או ל`ממוצע הישראלי הנמוך` היה על השפה הישראלית המכובסת להמציא מושג חדש לתחתית הסולם החברתי. איזה אסון היה זה לשפה העיברית המדוברת. תארו לכם כי הייתה נשמעת דרישה לבטל את מושג ה”פרחה” והטיותיו השונות. האם אפשר יהיה פעם לומר התנהגות זולה בלי השיוך של הפרחיות?
אך ל”משפחות הפשע” יש הקשר ישיר לנושא מאמר זה ועליו כן ארחיב את הדיבור. מה שנקרא “משפחות הפשע” הם אירגונים שהפשיעה מוגדרת בהן כעסק כלכלי המתבצע במסגרת חברתית. כאלה היו והינם מרבית האירגונים של פשיעה הידועים לנו מהעולם. באירגונים שכאלה יש אידיאולגיה ופרשנות, היסטוריה ומנהיגות פוליטית, וגם חלוקת עבודה מפורטת והתמחות מיקצועית. אלה הן התארגנויות חברתיות המשתלטות על שוקי המין, הסמים, ההימורים ומוצרי ייסוד (לדוגמא: אלכוהול – בארצות הברית של שנות ה-20, דלק – בישראל ובשטחים כיום) הנמצאים מסיבה זו או אחרת ברמה גבוה של דרישה. הארגונים הללו מתבססים, בדרך כלל, על רשתות חברתיות אשר יוצרות מסלולי מוביליות כלכלית וחברתית לפרטים השייכים לקבוצות ממודרות, מתוייגות שאינן מרושתות אל תוך המערכות הלגיטמיות של הקצאת משאבים וחלוקת כוח. על כן ניתן למצוא פעמים רבות את הקשר והסמיכות של מוצא אתני ופשע. זוהי למעשה ההיסטוריה החברתית של הפשיעה בארצות הברית ובמדינות אחרות. ניתן על כן לשאול את השאלה הסוציולוגית עד כמה שונים אירגונים אלה מאירגונים אחרים השולטים במשאבים באופן לגיטימי? השוני העיקרי הוא במידת אכיפת החוק, החלתו והגדרתו. מבחינה זו המשמעות הקונקרטית של הקשרים “הון שלטון” היא שהשותפים להון ולשלטון מוצאים דרכים להתחמק מהחלתו ואכיפתו של החוק עליהם והגדרת החוקים בדרך המאפשרת את פעולתם “הסדירה” בהפרעות מינימליות.
אציין רק כי נושא השחיתות של השלטון בישראל נידון כבר בפורומים רבים בעבר. ידידתי, זכרה לברכה, ויקי שירן כתבה דוקטורט על שחיתות שלטונית ופוליטית בישראל. עבודת הדוקרטורט של ויקי שירן עסקה בשחיתות פוליטית. פעמים רבות ניהלנו, היא ואני, ויכוחים ארוכים על נושא עבודתה. במשך זמן רב ניסיתי לשכנעה להרחיב את מסגרת הדיון שלה ולדון בשחיתות גרידא ולאו דווקא בשחיתות פוליטית. השחיתות “הרגילה” המוגדרת על בסיס הניצול של משאבים ציבוריים לצורך העצמה והעשרה של פרטים לעיתים בניגוד לחוק ולרוב למרות החוק. דר` ויקי שירן ראתה במוסר הכפול של החברה הישראלית בכל הנוגע לצד הפוליטי של הייצוג האתני בפוליטיקה הישראלית את עיקר של עבודתה. על כן הרחבת היריעה לשחיתות נתפסה כהפחתה מעוצמת הטיעון החברתי שלה. אין ספק שגם בתחום הזה הייתה ד”ר ויקי שירן רואה למרחוק ולפני רבים ורבות אחרים.
אחד מהגופים שכן דן ובאופן ישיר בשחיתות כלכלית-פוליטית בישראל היה דווקא הקשת הדמוקרטית המזרחית. המשאב של אדמה הוא בין המשאבים היקרים ביותר בישראל (ולא רק בישראל). הבנת ההיסטוריה והכלכלה הפוליטית של משאב האדמה בישראל הינה אחת מהדרכים המרכזיות להבנת המבנה והאופי של החברה הישראלית. גיאוגרפים פוליטיים רבים בנו את הקריירה האקדמית שלהם על הבנת הקשר שבין מבנה החברה הישראלית וחלוקתו הפוליטית של משאב האדמה בישראל. אין לי ספק כי הדיון של הקשת הדמוקרטית הישראלית הוא דיון בשחיתות. זוהי שחיתות פוליטית וכלכלית שתוצאותיה החברתיות ברורות לעין. אך ראה זה פלא, הדיון בסוג הזה של שחיתות באמצעי התיקשורת למינהם מחוויר לעומת הדיון ב”משפחות הפשע” בנתניה. אין בדברי אלה כל הצדקה, סיוע, הבנה או קבלה של הפעילות הבלתי חוקית והבריונית של אירגוני הפשע הישראלים יהיו אשר יהיו והיכן שהם. חשוב אבל לציין כי לא כל מרעיש בתופים בהכרח יוצר מוזיקה בעלת משמעות. הדיון האובססיבי באלה הנקראים “משפחות הפשע” מייצר רעש וסינוור אך לאו דווקא יוצר מוזיקה או מטיל אור באפילה.
החשיבות של המאמר של ארי שביט עם מפכ”ל המשטרה דודי כהן הינה בעצם העובדה שאחד מהאישים הבכירים בחברה הישראלית המופקד על שמירת החוק ואכיפתו טוען כי קבוצות כוח מרכזיות בחברה הישראלית אינן כפופות לחוק באופן מלא. הקריאה של המפכ”ל היא להכפיף את כלל החברה הישראלית לחוק הישראלי. מסתבר שקריאה שכזו מתפרשת כיום כקריאה מהפכנית. הקריאה שלי בין השורות של טענותיו של דודי כהן מביאה אותי למסקנה הבאה: השוטר מספר אחד בישראל טוען כי ישנם אנשים וגופים מרכזיים בחברה הישראלית המתנגדים באורח פעיל ביותר ליישומו של החוק בעיקר לגבי האנשים החזקים ביותר בישראל. אם כך ניתן לסכם ולומר, כי בישראל, החוק מופעל ונאכף על החלשים בלבד. בעוד הגופים החזקים (לדוגמה משרד החינוך והתרבות המעכב את משכורותיהם של המורים והמורות למרות צו בית המשפט לעבודה), אישים בעלי כוח פוליטי וכלכלי, לגביהם, החוק מיושם באופן חלקי ולעיתים אינו מיושם כלל ועיקר. אלה הן אמירות קשות ומחייבות ביותר. הן נאמרות על ידי האיש שממונה על אכיפת החוק בישראל. על כן, כל כך לא ברורה לי עמדתו של השר בלי תיק עמי איילון. אשמח אם יפתח דיון ציבורי שבו ינמקו המתנגדים את הסבריהם המפורטים לעמדותיו של המפכ”ל דודי כהן. להשבחת הדיון העקרוני הייתי מציע למתדיינים שונים לקרוא את “חוות החיות” של ג’ורג’ אורוול ובעיקר את הטיפול שלו בחזירים של החווה.


