“סוף עונת הבזבוזים” כך אפשר לכנות את כוונת משרד האוצר לייקר את שווי השימוש ברכב שמקבלים העובדים מהחברה לרמה הריאלית. ההערכה כיום שעובדים משלמים כשליש מהשווי הריאלי ומשרד האוצר מפסיד משום כך כ2.5- מיליארד שקל הכנסות לשנה. יתרה מזאת. אדם שקונה את הרכב בעצמו משלם פי שישה משווי השימוש של אותם המאושרים שמעסיקיהם צ`יפרו אותם בהטבה של אלפי שקלים שאינם ממוסים, על חשבון כלל הציבור.
שכבה זו של הבכירים המהווים 10% מהעובדים ניחנה בדימיון פרוע ויצירתי כשהם באים להצדיק, מדוע אין לממש את כוונות משרד האוצר.
למשל, הטענה שציבור זה גורם לקניית רכבים חדשים (באמצעות חברות הליסינג) – דבר שמכניס מיסים למדינה. גם סיגריות ואלכוהול מכניסים מיסים למדינה ובכל זאת אין שדולה המעודדת את צריכתם. זאת ועוד, הוספת אלפי רכבים מדי חודש לצי המכוניות בארץ, אינו דבר שצריך כל כך לעודד מטעמי איכות האוויר שאנחנו נושמים.
מצדדי “הרכב המוחזק” טוענים כי העלאת המיסים תגרום לכך שהם יקנו לעצמם רכבים משומשים פחות בטיחותיים ובשל כך ירבו תאונות הדרכים. אבל אם נשקול מנגד את השיקול שלפיו אנשים יתרוצצו פחות על הכבישים, שכן המכוניות יהיו שלהם, והדלק על חשבונם, והםיסעו יותר לאט, בשל מגבלות הרכב, אולי דווקא עקומת תאונות הדרכים תרד.
יש המאיימים בירידה מהארץ, בשל הפגיעה באיכות החיים שלהם.. חברים, אני משיקול זה יכולתי לרדת מזמן מהארץ, כי אני שייכת ל”חצי השני” שלא צ`ופר ברכב, נאלצתי לקנותו מכיסי ולשלם עליו את מלוא הדלק שאני צורכת.
יש גם את טענות של אנשי הפריפרייה. בפראפראזה חופשית הם אומרים: אם היינו יודעים כי נצטרך לנסוע על חשבוננו לעבודה לא היינו בוחרים לגור בווילה על צוק הר מבודד בגליל העליון, או במושב אופנתי בשרון, אלא בשיכוני עובדים הצמודים למפעל.זה באמת נימוק “משכנע” כנגד תשלום מס אמת.
דווקא אוכלוסייה חזקה זו, יכולה להתמודד עם רוע הגזרה ולהאבק עם שאר “פשוטי העם” למען תחבורה ציבורית יעילה, פרוסה על כל הארץ, שאינה נסמכת על כך שממילא לכולם יש רכב.
החשש שלי שהתיקון לא יעבור נובע מהעובדה שגם אנשי האוצר וגם חברי הכנסת, שצריכים לאשר את עניין העלאת המס בגין אחזקת הרכב, הם בעלי עניין ויתכן שהם לא יהיו מעוניינים לירות לעצמם ברגל (או בצמיג).
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
