תקציב 2008 ודירוגי אשראי- מה שרואים משם לא רואים מכאן
להלן נוסח הודעה לעיתונות שהוציא בנק ישראל בחודש החולף: “העלאת דרוג האשראי של ישראל על ידי חברת דרוג האשראי S&P: השיפור בדירוג האשראי
מרכז אדווה פרסם באוגוסט את המסמך “
קצת רקע. S&P שולטת ב- 80% משוק דירוגי האשראי יחד עם חברת Moody. חברת הדירוג השלישית בגודלה עם 15% היא Fitch. אם בהתחלה חברות דירוג האשראי התפרנסו ממכירת ידע למשקיעים, החל משנות השבעים המודל העסקי שלהן החל מתבסס על שירות דירוג לתאגידים ומדינות שהונפקו לבורסה.
בזכות תהליכי חקיקה בארה”ב, שקבעו כי רק דירוגים של שלושת החברות הנ”ל יחשבו לצרכי פיקוח על שוק ההון וכן חיוב מוסדות בפיננסיים כגון בנקים, קרנות פנסיה, חברות ביטוח וכד` לרכוש ני”ע המדורגות ע”י חברות אלה בלבד, הפכו את חברות דירוג אשראי אלו לשומרות הסף של השוק הפיננסי וחותמת הכשרות של הגופים בו.
על בסיס מקרים רבים מדי בעבר שבהם חברות דירוג האשראי לא מילאו את תפקידן כראוי הועלתה ביקורת חריפה ביותר כנגדן: חברות דירוגי האשראי אינן מורידות את דירוג האשראי במהירות הנדרשת, כדי להתריע על סיכון למשקיעים;
ממש לאחרונה התפטרה נשיאת S&P
איך זה משפיע על התקציב שלנו? תקציב המדינה הוא בדרך כלל גרעוני. כדי לכסות את הגירעון הממשלה מנפיקה אגרות חוב. יחס חוב תוצר גבוה משפיע לשלילה על דירוג האשראי ולכן מעלה את עלות גיוס הכסף למדינה (ואת עלות גיוס אשראי של החברות הפועלות בה!). זאת ללא קשר לצרכים ולנסיבות הספציפיים של המשק (“הסטנדרט התקין” של יחס חוב תוצר שקבעה אמנת מאסטריכט עומד על 60%, בלי להבחין בין שלבי הפיתוח של מדינות שונות).
בעלי ההון לוחצים על הממשלה לצמצם את החוב, והמדינה עושה זאת באמצעות קיצוצים. מדיניות הקיצוצים אינה מטיבה עם החלשים אך מועילה למשקיעים. כך למשל בזמן מלחמת לבנון שר האוצר העדיף שלא להפעיל את תוכנית המשק לשעת חירום כדי שלא לפגוע בדירוג של ישראל (כאשר להחזיר אותו לקדמותו יקח שנים). בשנות המיתון של האינתיפאדה (2001 – 2004) נקטו ביבי נתניהו וסילבן שלום במדיניות קיצוץ חריפה שתפצה על הוצאות הממשלה. חברות דירוג האשראי משבחות את מדיניות הקיצוץ של ממשלת ישראל, למרות אי השוויון ההולך וגדל והירידה ברמת השירותים הציבוריים.
ושוב להזכיר, מי שנתנה גושפנקא לחברות דירוגי האשראי לקבל החלטות הרות גורל שכאלה לגבי מדינות שונות היא ממשלת ארה”ב בכבודה ובעצמה.


