• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדענים: פרח לב הזהב התגלה באפריקה

עומר שרביט

בשבת שעברה בערב, יוסי ניסן באתר האינטרנט של “גלובס”, הפנה את תשומת לב הקוראים למהומות שמתרחשות בימים אלה באנגולה. קודם כל, סחתיין על ניסן.

לינק לכתבה של ניסן בגלובס, לחצו כאן.<StrippedTag/FONT>

<StrippedTag/FONT>

מאות אלפי העורכים והעיתונאים הכלכליים בישראל, שטורחים לפרסם כל נפיחה של אנליסט יד רביעית בוול סטריט, לא חשבו לתרגם את הדבר הזה. אותם מתרגמים הם אשפי החיפושים בגוגל ניוזים למיניהם, מקצועני העל של השיטוט בעיתונות הזרה (בדגש על ידיעות שקשורות לישראל), ואין ספק בכלל שזה לא נעלם מעיניהם – הם פשוט מתעלמים ומדחיקים, תוך הפנמה של “רוח המפקד” במערכות השונות. <StrippedTag/FONT>

אה כן, באחד העיתונים היום פורסם גם שלישראלי המעורב באנגולה יש מכרות זהב בשווי של 1000 טריליון דולר, לפי הערכות שווי עמומות שהן וודאי אובייקטיביות לעילא. תודה רבה באמת.<StrippedTag/FONT>

על רקע הסיפור השולי הזה, שתיכף נרחיב על טיבו, מוטב לחזור לכתבה ששידרה באוקטובר שנה שעברה, אחת הכוכבות העולות של ערוץ 2, סיוון רהב. האחרונה זכתה לתעד את לב לבייב מכניס ספר תורה לבית כנסת, ואף ריאיינה אותו תוך כדי. ועוד איך ריאיינה. <StrippedTag/FONT>

לבייב מתראיין לעתים נדירות, (פחות או יותר אף פעם), ואם כן, אז מסוכם מראש שהראיון לא יכלול שאלות על פוליטיקה, גיידמק, הפרטת בתי הסוהר, או כל דבר אחר שאינו קשור להצלחה המסחררת של קבוצת אפריקה ישראל, (כך זה היה נראה אז, כשאפריקה התנפחה לשווי מפלצתי בסדר גודל של כ-7 מיליארד דולר – יותר מפי 7 מהיום. גם על כך בהמשך).   <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אלא שבמהלך האירוע בבית הכנסת, לבייב דווקא הסכים לנפק כמה מתובנותיו על עניינים שחורגים מעסקיה של אפריקה, ואמר כי בכל העולם שואלים אותו על השחיתות הגואה במדינת ישראל, והוא אינו יודע מה להשיב. מבוכה גדולה לאיש העסקים שנאלץ להצטדק בפני הגויים על הבושות שעושים לו בישראל.<StrippedTag/FONT>

ראשית, ברכות לרהב על ההישג העיתונאי, ומזל טוב ללבייב על התרומה לבית הכנסת, שהיא מצווה גדולה, וגם על האומץ הציבורי שגילה באמירה נוקבת על הפוליטיקאים והפקידים המושחתים שלנו. לא מאוחר גם לברך רהב אחר, שקיבל את הפירגון ללקוחו בפריים טיים של החיים, בחינם.<StrippedTag/FONT>

בקיצור, את מה שנסים מוסק ואביב וסרמן, (לצערנו), לא הצליחו לעשות בעבודה מפרכת של כמה שנים על הסיפור של בתי הסוהר בערוץ 1, הצמד רהב את רהב עשו בשעה וחצי של עבודה על צופי ערוץ 2.             <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

התרומה לבית הכנסת אינה היחידה של לבייב, שתרם גם לאנדרטת השיריון בלטרון, תורם לבתי ספר של חב”ד ושעל פי הדו”ח השנתי של אפריקה ישראל, ב-2006 הוא תרם באמצעותה סכום נאה של 1.2 מיליון שקל לקהילה. אם כי אפשר היה להתאמץ קצת יותר, בהתחשב בעובדה שהרווח הנקי של אפריקה ב-2006, הסתכם ב-844 מליון שקל, אבל גם זה משהו. גם בשנה החולפת התרומה היתה זעומה ביחס לרווחים, אבל קטנוניות זה קארמה רעה, אז די כבר.

מדענים: עיתונאי אמיתי התגלה באנגולה שבאפריקה  <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

עניי עירך קודמים, אך לטובת העיתונאית הכוכבת, ולטובת צופי ערוץ 2, כדאי לציין שאת הקניפל`ה שלו לבייב מחלק גם בחו”ל – אנגולה למשל – שם מעשיו גובלים בצדיקות של ממש, שלא לדבר על התרומה למלחמה העולמית בשחיתות. <StrippedTag/FONT>

רפאל מרקז, שבדומה לסיוון רהב גם הוא שייך למקצוע הזה שנקרא עיתונאות, (אם כי כנראה שאינו מעטר את שורת הטאלנטים בארצו), מגולל חלק מהמעשים הטובים הללו בדו”ח שכתב בשנים האחרונות וניתן לקרוא עליו כאן.<StrippedTag/FONT>

לבייב הגיע לאנגולה בשלהי שנות ה-90, בעזרתו של ארקדי גיידמק. האחרון מואשם על ידי צרפת כי (לכאורה, לכאורה) תיווך בעסקאות נשק בין רוסיה וצ`כיה לבין נשיא אנגולה, חוזה אדוארדו דה סנטוס, והפך למולטי מיליארדר שקנה את עולמו במדינה מזרח תיכונית מסוימת. <StrippedTag/FONT>

הקשר של לבייב עם דה סנטוס הפך אותו לאחד השחקנים העיקריים בענף היהלומים בעולם ואיפשרה לו להתחרות חזיתית במונופול של תאגיד דה בירס.<StrippedTag/FONT>

חברת sodiam שפועלת תחת חוק ישראלי, הינה שותפות בין לבייב לממשלת אנגולה, (כלומר דה סנטוס), ואחרים, ומשווקת את היהלומים האנגולים לכל העולם. במקביל, לבייב שותף גם בכמחצית ממניות החברה הממשלתית ascorp, שאוחזת בזכות הבלעדית למכירת היהלומים לאחר כרייתם. <StrippedTag/FONT>

הכובע השלישי של לבייב הוא אחזקת 47% ממפעל הליטוש של היהלומים, אף הוא בשיתוף עם מדינת אנגולה, (באמצעות sodiam וכו`). מבעד למבנה הבעלויות הסבוך (שלא תואר כאן בדיוק מפורט), ניתן לומר שלבייב הוא השחקן הזר העיקרי בזירת היהלומים האנגולית. בכובע נוסף, לבייב וחברות היהלומים הממשלתיות למחצה, מקבלות שירותים ממספר מצומצם של מיליציות חמושות, שבעליהן הם גנרלים אנגולים. <StrippedTag/FONT>

השחקן הנוסף בסיפור, הוא ה-garimpeiros, הכורים העצמאיים, תושבי האזור שעל גדות נהרות הקואנגו ואחרים, (שם מצויים היהלומים). <StrippedTag/FONT>

אותם תושבים שמבקשים לדוג, לכרות יהלומים או סתם לחיות על גדות נהר <StrippedTag/FONT>

הנהר שלעיל, נאמר זאת בעדינות, לא בדיוק זוכים למטר פחזניות, מהמיליציות שבשירות לבייב ודה סנטוס. העיתונאי מרקז מתעד ביובש אנשים שחוו חלק מהמעשים הנפלאים של המיליציות. מי שלא מסתפק בדימיון, יכול לקרוא בדו”ח המצורף בלינק. לא לבעלי לב חלש. <StrippedTag/FONT>

מעבר לזוועות, העבודה של מרקז היא חלק מהתשובה לשאלה איך עושים כסף בעסקים עמומים באפריקה, כדי להפוך ליקיר שוק ההון, להתרסק בקטנה, ועדיין להחזיק את החוסכים לטווח ארוך והבנקים בישראל במקום אסטרטגי במיוחד. <StrippedTag/FONT>

באופן רשמי, ה-garimpeiros זכאים לחיות ולכרות יהלומים, אך בפועל הם חיים ופועלים “מחוץ לחוק”, כלומר נתונים לשליטת המיליציות. במאמר מוסגר, נזכיר כי בדומה ללבייב, “בחורינו המצויינים” ביקשו אף הם לתרום מנסיונם לאנגולים: דני יתום, (המתמודד ה”ערכי” לשעבר בפריימריס בעבודה), ולשעברים אחרים במוסד הישראלי, הסתובבו באנגולה ובשלב מסויים ביקש יתום 50 מיליון דולר עבור אימון חמושי המיליציות, דבר שלא יצא לפועל לבסוף.

בניגוד לסיון רהב, מרקז לא זכה לראיין את לבייב ולתעד אותו מכניס ספר תורה לבית כנסת, אך לפני מספר שנים דה סנטוס זיכה אותו בחופשה של ארבעים יום במתחם סגור ומפנק, (בלי משפט), דבר שעורר הדים בארגוני זכויות אדם בעולם. <StrippedTag/FONT>

חידה: איך קונים קרקע בשקל ומוכרים במאה שקל? <StrippedTag/FONT>

גם החברה השקופה והציבורית שבשליטת לבייב – אפריקה ישראל – פועלת במדינות נטולות שחיתות ופסטורליות כמו רוסיה ורחבי בריה”מ. הקשר של לבייב לנשיא אנגולה התקיים בין היתר, דרך בתו של דה סנטוס, (ששימשה בעבר כפונקציונרית בשגרירות אנגולה בתל אביב), וגם ברוסיה הוא מצא מסילות ללבו של פוטין, אליו היה (בעבר לפחות) מקורב מאוד.<StrippedTag/FONT>

אף שלאחרונה הפכה לגיבנת שמסכנת את הפנסיה של אזרחי ישראל, רוסיה היתה עד לא מזמן מרכז הרווח ומנוע הצמיחה העיקרי של אפריקה ישראל. במוסקווה אגב, נכס נדל”ן שנשרף עובר באופן אוטומטי לרשות השלטונות. <StrippedTag/FONT>

בלי שום קשר, לפי סרט בריטי ששודר לפני כמה חודשים בערוץ 8, בשנים האחרונות היתה במוסקווה עליה תלולה, (התחממות כדור הארץ?), במקרי שריפות הבתים והמבנים. צירוף מקרים שכזה. <StrippedTag/FONT>

גם זכות הקניין שם היא דבר נזיל, ובדומה לאנגולה יחסים טובים עם “חברות שמירה” למיניהן לא מזיקים. אפריקה ישראל רכשה לפני מספר שנים אדמות ברחבי רוסיה, וערך הנכסים קפץ פי כמה. <StrippedTag/FONT>

עיתונאים ואנליסטים בישראל השתאו בתדהמה נוכח הקפיצה האדירה בשווי: `איך קונים קרקע והשווי שלה קופץ פי כמה וכמה תוך זמן קצר?` הם שאלו. ובכן, בנוסף למגע המידאס של הנדל”ניסטים ברוסיה, עם כל הצניעות, להלן חלק מהתשובה לשאלת 7 מיליארד הדולר, (השיטה הזו פופולרית גם בישראל): אם קונים קרקע חקלאית, ולאחר מכן מצליחים לשנות את הייעוד למגורים או למסחר – הוקוס פוקוס – השווי קפץ פי מאה!<StrippedTag/FONT>

ובכן, איך גורמים לשינוי ייעוד של קרקע ברוסיה או בישראל?

לפותרים נכונה מובטח פרח לב הזהב.<StrippedTag/FONT>

מלך לב הוא כבר מזמן לא הסיפור<StrippedTag/FONT>

ובכל זאת, הסיפור הוא לא על לבייב ומקור הונו. מאז שעזב ללונדון ועסקי הנדל”ן שלו (ושל קרנות הפנסיה שלנו) התכווצו, העיתונות הכלכלית חוגגת עליו בגדול, משל היה איזה ארקדי, (כמה מהר גיבור תרבות הופך לשק חבטות?).<StrippedTag/FONT>

הגיבורה האמיתית של הטרגדיה הזו היא התקשורת כמובן. <StrippedTag/FONT>

<StrippedTag/FONT>

אפילו שדמו של לבייב כבר הותר מזמן בעיתונים – אפילו עכשיו שהוא הפך למטרה נוחה בכל המדיה – לעולם לא נזכה לפולו אפ – ולו הקטן ביותר – על “המהומות” באנגולה. את מי זה מעניין?<StrippedTag/FONT>

מצד שני, אפשר להמר שעוד נשמע בלי סוף על טבח ואונס של מיליון הנשים שנאנסו בקונגו, (ועל בחורינו הצנועים שטסו לשם במהירות האור, כדי לסייע, איך לא?). הרי ידינו לא שפכו את הדם הזה. בנוסף, נוכל גם להתנחם בקריאה וצפייה בעוד הרבה כתבות מחונטרשות – בנוסח “I did it” – על סיפורי ההצלחה של ישראלים באפריקה. התערבנו?<StrippedTag/FONT>

        <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

ובעניין אחר לגמרי: לאן נעלם אהרן ברק? <StrippedTag/FONT>

ה”הלאמות” של הבנקים בעולם טיפה הובנו לא נכון, (לדעתי): זה יותר דומה להזרמות הון עם גלולות רעל בדמות הלוואות ממשלתיות בריביות של שוק אפור, שמטרתן להציל בעיקר את בעלי הפיקדונות ובעלי החוב והאג”חים הרעילים, הרבה פחות מזה את בעלי המניות שמדוללים בטירוף. באשר למנהלים, הסיכון ממילא לא היה עליהם אף פעם.<StrippedTag/FONT>

כלומר, הממשלות החליטו שהגיעה השעה לשים פס ענק על בעלי הקניין, (=בעלי המניות של התאגידים הנ”ל), רק כדי להציל את “השיטה” ולשרת את “האינטרס הציבורי הרחב” – בניגוד מוחלט להארד קור של התיאוריה הכלכלית (!), או בשפה רדוקטיווית מאוד: תן קניין לאחד הצדדים, והשוק כבר יגיע ליעילות כלכלית בעצמו…<StrippedTag/FONT>

האגדה הליברלית על זכויות הקניין והיעילות פארטו נזרקה לפח. <StrippedTag/FONT>

האם אהרן ברק הוציא את זכות הקניין של התאגידים מספרי התורה של המרכז הבינתחומי? (אם כן, אולי שישלחו גברת רהב שתתעד אותו?). <StrippedTag/FONT>

במלים אחרות: לטובת האינטרס הציבורי הרחב, ובפרט, האינטרס של מאות משפחות עם ותק של 60 שנה, ועל אפה וחמתה של גברת נחמדה אחת מפתח תקוה, למה המדינה לא הלאימה את כפר שלם?  <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

<StrippedTag/FONT>

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: