• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מה בין פבלוב לאייל גולן

מסתבר שהשנאה למוזיקה המזרחית, ליוצריה ולאוהביה, מלבלבת ביחס ישר לעליית הגזענות בישראל. לא מפתיע, אך מעניין לבחון את הדמיון בין הבהלה שאוחזת בהגמוניה התרבותית לתגובה המותנית של חברי הכנסת
יעל בן יפת

ביום בו התקיים הכנס בכנסת לרגל יום המאבק בגזענות, פורסם דו”ח הגזענות השנתי עם ממצאים מעניינים. הממצאים הראו כי למרות שרמת הגזענות בישראל הצליחה לשמור על עצמה – חל שינוי בחלוקת הגזענות. נראה היה מהנתונים כי בעוד הגזענות בין אזרחים במדינה פחתה, הגזענות הממסדית והגזענות של מובילי דעת קהל עלתה גם עלתה.

המסקנה העולה מהדו”ח היא כי המאבק המשותף של הקיץ תרם לתחושת הסולידריות או לפחות הפחית את הפניית הזעם כלפי אזרחים אחרים, והפנה אותו אל מי שצריך – מקבלי ההחלטות. לא מפתיע אם כן כי התגובה המתבקשת של כנסת ישראל היתה מקיאוולית ופנתה לאלימות חקיקתית ומלבת שנאה. נלוזה ככל שתהיה, לצערנו היא עובדת לא רע. אכזרי אולי, אבל נתניהו בסקרים רק עולה. הסרט “כשכש בכלב” עם דסטין הופמן ורוברט דה נירו מספק תמונה די אכזרית של מציאות פוליטית. בפעם הראשונה שראיתי את הסרט חשבתי שהוא מוגזם. היום הוא נראה לי אפילו תמים.

בדו”ח הגזענות התברר כי מספר מקרי הגזענות כלפי מזרחים עלה באופן מעורר דאגה. מובן, אבל לא פחות מדאיג. מובן, משום שהמזרחיות שנחבטה במשך שנים מצליחה למקם את עצמה למרות הדיכוי הממסדי ולראייה אפשר רק לפתוח את הטלוויזיה ולראות תוכנית מצוינת כמו “אייל גולן קורא לך”, ולראות את האולמות הנחשבים בארץ מלאים עד אפס מקום באוהבי המוזיקה המזרחית. התגובה פבלובית, ממש כמו בכנסת. הציווי הקטגורי מורה על שימור הדיכוי וההפרדה, ולכן מרגול, ללא שום קשר למה שעשתה, זכתה בהתייחסות גזענית אתנית, ודפי ה”תרבות” של יום שישי מלאים באזכורים שליליים למוזיקה המזרחית, לזמריה ואוהביה. בין אם מדובר בפרויקט של “7 לילות” שמנתח איך זמרים מזרחים מתראיינים בדיוק אותו הדבר או בכותב טורים שמרגיש שלשמוע מוזיקה מזרחית במונית זה סוג של אונס.

באותו יום בו התפרסם הדו”ח, התקיים פאנל של מוזיקה מזרחית באוניברסיטה העברית בירושלים. הפאנל הונחה על ידי העיתונאי יהודה נוריאל ואירח את ד”ר יפעת ביטון, ד”ר מירב אלוש לברון, פרופ’ ניסים קלדרון, ירון אילן, עידן יניב ואהובה עוזרי. הדוברים/ות דנו במתקפה הקיימת על המוזיקה המזרחית וניכרה תמימות דעים כי היא נובעת בעיקר מהצלחתה הרבה.

הקשר בין המאבק בגזענות והמאבק של המוזיקה המזרחית הוא ברור. בשנה האחרונה הייתה עלייה במספר מקרי הגזענות כלפי מזרחים, בין היתר מפני שהמוזיקה המזרחית נמצאת ב”יותר מדי” מרחבים הנתפסים כחצר הבית של ההגמוניה. מן פלישה מוזיקלית מזרחית שהתגובה המיידית אליה היא אלימות גזענית, בעיקר כלפי הזמרים והזמרות.

שלשום התקיים בבית אביחי ערב שירה מזרחית שביקש להתחקות אחר שורשיה של השירה המזרחית העכשווית, ולבדוק מה הקשר בין התרבות המזרחית בישראל לתרבות הערבית. התרבות המזרחית תופסת מקום, ואולי האמונה שכאן זה לא אירופה מלחיצה את בעלי הבית ומייצרת בקרבם אלימות. אבל כנראה שברוח החג המתקרב, ככל שיענו אותו יותר כן ירבה וכן יפרוץ.

הכותבת היא מנכ“לית הקשת הדמוקרטית המזרחית, לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב יפו ותושבת קרית שלום שבדרום העיר

למאמרים נוספים של יעל בן יפת

כנראה שיעניין אותך גם: