• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קמפיין הכחשת העוני של ארלוזורוב ויצחקי

יוסי דהאן

כמו תופעה מחזורית בטבע, בעבר בעיתון “הארץ” יום לאחר פרסום דו”ח העוני, היה העיתונאי אברהם טל מפרסם מאמר בו הוא היה כותב שנתוני דו”ח העוני שגויים כיוון שהעניים אינם אלא מתחזים, הם בעצם עשירים המעלימים הכנסות. לאברהם טל קמה בעיתון יורשת וולגרית בשם מירב ארלוזורוב שביומיים האחרונים חוזרת על אותן טענות ירודות וחבוטות המוכרות עוד מימי חוקי העניים מהמאה ה 18 באנגליה.  העניים הם בעצם פרזיטים החיים חיי תענוגות על חשבון הקופה הציבורית ולכן מן הראוי להענישם. כיוון שלארלוזורוב אין שום טיעון ענייני לטעון נגד מדידת קו העוני וגם שום דבר מבוסס לומר על הנתונים שמציג המוסד לביטוח לאומי היא נוקטת במניפולציה הירודה הבאה: היא מעניקה במה למנהלי עמותות הזוכים למנת חנופה ויחסי ציבור מצידה של ארלוזורוב שתמורתם הם מוכנים לספק לה את הסחורה שבה היא מעוניינת: הכחשת העוני והכפשת העניים. אחד מהם אוריאל לדרברג, מנכ”ל עמותת פעמונים שעמותתו מקבלת תקציבים ממשלתיים לסייע לעניים,  סבור שחלק גדול מהעניים שהעמותה שלו משרתת הם רמאים כיוון שהם מעלימים הכנסות ואם לא די בקביעה של בר הסמכא המדעי הזה, לדרברג מעניק לארלוזורוב כבונוס תובנה סוציולוגית עמוקה, הבעיה המרכזית של העניים בישראל, הוא אומר, היא תרבות המגיע לי. 

לפרויקט של חיסול העוני בישראל באמצעות הכחשתו הצטרף היום גם הסטטיסטיקן הממשלתי הראשי פרופ` שלמה יצחקי. זו לא הפעם הראשונה שיצחקי יוצא נגד קו העוני. גם הוא כמו אברהם טל מעניק במחזוריות קבועה ראיונות לעיתונות.

כך לפני כשנה וחצי במסיבת עיתונאים לרגל פרסום הדו”ח הסטטיסטי השנתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יצא יצחקי בחריפות נגד מדידת העוני בישראל כפי שהיא מתבצעת על ידי מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי. יצחקי אמר: “ההצלחה והכישלון של תכניות למלחמה בעוני תלויה בדיוק הטכני של שיעור העוני”. שיטת המדידה הקיימת בישראל מעניקה עדיפות למשפחות מרובות ילדים וגורמת לכך שמספר העניים רק הולך וגדל. קו העוני בישראל, צריך להזכיר, מוגדר כחצי מההכנסה החציונית לנפש. ההכנסה החציונית היא ההכנסה שהכנסת מחצית מהאוכלוסייה נמצאת מעליה וההכנסה של מחצית מהאוכלוסייה נמצאת מתחתיה.

מדידת עוני, אומר הסטטיסטיקן הראשי, צריכה להיות מדוייקת כמו מדידת עושר או גובה.

בכלל, יצחקי מתנגד למדידת עוני, והוא מציע כתחליף למדוד אי שוויון. ליצחקי אין שום בעייה עם אי השוויון הקיים בין עשירים לעניים בישראל. ראשית הוא טוען זו שאלה של השקפת עולם, ושנית מצבנו לא רע כל כך. בנימין נתניהו ואוריאל לין לא יכולים למצוא “לגיטימציה מדעית” נלהבת יותר לתפיסותיהם החברתיות והכלכליות.

ראשי המוסד לביטוח לאומי לא השתהו בתגובתם ואמרו ” שפרופ` יצחקי מנסה לצמצם ולהפחית את חומרת התופעה של המצוקות האנושיות והחברתיות, הבאות לידי ביטוי במדידת קו העוני, באמצעים מלאכותיים של שינוי שיטת המדידה”. אגב מן הראוי לציין שמדידות קו העוני נסמכות על הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפרופ` יצחקי עומד בראשה.

אמירותיו השמרניות והפשטניות של הסטטיסטיקן הראשי הם נקודת מוצא טובה לדון במושג העוני. על מנת להתחיל להשתתף בדיון כזה באופן אינטילגנטי ולמנוע מעצמו הופעות מביכות בתקשורת הייתי ממליץ ליצחקי לקרוא לעומק את מחקרה המצוין של לאה אחדות, לשעבר מנהלת מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי – “על המוחלט והיחסי בהגדרת קו העוני”, המחקר שהתפרסם לפני כשנה וחצי סוקר באופן מקיף ובהיר את הטיעונים בעד ונגד גישות שונות להגדרת קן העוני.

כפי שכתבתי כאן בעבר, הגדרת העוני אינה הגדרה נייטרלית, והיא אינה יכולה להמדד כפי שמודדים את גובהו של אדם, כפי שטוען יצחקי. בעוד שעל אמות המידה למדידת גובה אין מחלוקת, על אמות המידה למדידת עוני קיימות מחלוקות ערכיות, פוליטיות, כלכליות ותרבותיות.

מחלקות מרכזית היא האם יש למדוד עוני במונחים יחסיים או במונחים אבסולוטיים. כלומר האם עוני יוגדר יחסית לתנאים חברתיים וכלכליים השוררים בחברה מסוימת ואז מצבו של אדם יוגדר כעוני יחסית למצבם של אחרים או עוני צריך להיות מוגדר באופן אבסולוטי, למשל אדם עני הוא אדם שאינו מצליח לספק את צרכיו הבסיסיים. ברוב מדינות המערב משתמשים בהגדרה היחסית של עוני. בבריטניה ובאיחוד האירופי קו העוני מוגדר כשישים אחוז מההכנסה החציונית. שימוש במדד כזה בישראל היה מגדיל מאד את מספר העניים. בהגדרה אבסולוטית של עוני נעשה שימוש בארצות הברית שם קבעו מומחים מה היא רמת הצרכים הבסיסיים: מזון, דיור, הכנסה ביגוד וכן הלאה שמתחתם אדם ייחשב לעני.

שאלה נוספת, האם אמת המידה לעוני היא אך ורק הכנסה, כפי שזה נמדד בישראל על ידי המוסד לביטוח לאומי, או שמא הכנסה היא מדד צר מידי. קיימת כיום הסכמה בין החוקרים כי אין להסתפק בהכנסה אלא יש לבחון את רמת החיים שאדם חי בה.

שאלה חשובה נוספת בהקשר זה היא האם יש למדוד רק באמצעות מדדים כלכליים צרים או אולי יש צורך לכלול במדד העוני גם אספקטים לא חומריים. אנשים עניים חווים גם בושה, השפלה, אין להם קול פוליטי והם אינם משתתפים בעיצוב החיים הקולקטיביים, הם סובלים מתיוג שלילי, היעדר עוצמה פוליטית, שלילת זכויות ופגיעה באזרחותם השווה. יש חוקרים המציעים מודל של הגדרת עוני שבבסיסו גרעין חומרי אולם הכולל גם אספקטים חברתיים ופסיכולוגיים לא חומריים.

אחד החוקרים החשובים ביותר בתחום זה הוא חתן פרס נובל לכלכלה והפילוסוף אמרטיה סן, שפיתח יחד עם הפילוסופית מרתה נוסבאום את תיאוריית היכולות המשמשת בסיס למדד הפיתוח האנושי של האו”ם.

לדעת סן, הכנסה ורמת חיים אינם בעלי ערך משל עצמם אלא הם אמצעים עבור היכולות שלנו לחיות חיים בעלי משמעות. חיים כאלה כוללים תפקודים בסיסיים שכל אחד מאיתנו זקוק להם כמו בריאות, תזונה, האפשרות להשתתף בחיים הקהילתיים תחושת ערך עצמי ועוד. מבלי לסבך את העניינים יתר על המידה, סן מציג מושג נוסף – יכולות, שמציין מה אדם יכול לעשות כלומר מרחב האפשרויות העומד לרשותו. עוני צריך להיות מגודר לדעת סן, כאי האפשרות של בני אדם לממש יכולות בסיסיות ברמה מינמאלית.

הגישה המועדפת, על לא מעט מהחוקרים בתחום וגם עליי, להגדרת העוני, היא גישה משולבת אבסולוטית-יחסית, כלומר גם בחינת סיפוק צרכים בסיסיים חומריים ולא חומריים וגם בחינת מצבו של אדם יחסית למצבם של האחרים שאיתם הוא חי. דבריו הפשטניים של הסטטיסטיקן הממשלתי בעניין זה לא קדמו את הדיון בהגדרת ומדידת העוני, הם רק חזקו באצטלה מדעית את האופנה הקיימת של הכחשת העוני ומלחמה בעניים.

כנראה שיעניין אותך גם: