“ריהוט גן זה לכל החיים, ממשלה זה לשנה-שנתיים”, הסבירה אחת מהדמויות ב”ארץ נהדרת” את העדפותיה ליום הבחירות, קניות במקום הצבעה. סביר מאד להניח שהממשלה הבאה, שעדיין לא ידוע הרכבה, תהייה בעלת תוחלת חיים קצרה כמו אלה שקדמו לה. השאלה החשובה יותר, בהנחה שחיי המדף של הממשלה יהיו קצרים, מה יהיה אחר כך, עוד מאותו הדבר?
ישנן שלוש מחלוקות עקרוניות שעשויות או עלולות (כל אחד וטעמו) להפיל את הממשלה הבאה. ראשית, המחלוקת בנושאי דת ומדינה בממשלה בה יישבו יחד ש”ס וליברמן המחויב לברית הזוגיות. כשלעצמה, המחלוקת הזו לא צפויה להפיל ממשלה אלא אם אחד הצדדים יבקש הכרעה ברורה ומיידית. המחולקת השנייה, והגדולה יותר, היא הכלכלית. לא רק נתניהו, גם ליברמן מחזיק בעמדות כלכליות ימניות ואף הגדיר עצמו כ”תאצ`ריסט“, לכך הוסיף גם חמלה בשנים האחרונות (לטענת מקורביו). עם או בלי חמלה, יהיה מעניין לראות איך יכילו נתניהו וליברמן את התביעות של ש”ס ושותפות אחרות להרחיב את השירותים החברתיים. ישנה אפשרות, שמה היה הוא שיהיה, בתי תמחוי בניהול ש”ס, והנה יחברו להם יחד הקפיטליזם והחמלה.
המחלוקת השלישית היא הצפויה ביותר, בנושא המדיני ומה שהשתנה כאן הוא לא הממשלה בישראל אלא הממשל האמריקאי. היטיב לתאר זאת דורון רוזנבלום ביום שישי האחרון שתהה אם ניצחון הימין בבחירות מעיד על כך שעד כה הייתה כאן ממשלת שמאל פעילה. הממשל האמריקאי החדש, עם שרת חוץ נמרצת ומתווך עם קבלות (בצפון אירלנד, פחות במזרח התיכון), עשויים להיות שינוי משמעותי. לכך יש להוסיף את האפשרות שיתקיים דיאלוג בין ארצות הברית ואיראן בנושא הגרעין, ואת האפשרות שמחוות רצון טוב אמריקאיות יהיו מאמץ גדול יותר בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לחץ אמריקאי ופרגמאטיות יחסית של נתניהו יקוממו עליו את האגף הימני יותר של מפלגתו ושל המפלגות מימין.
ומה אחר כך? שוב בחירות. לא מעט אנשים, באתר הזה ובמקומות אחרים, חיככו ידיים בסיפוק על נפילתה של מרצ. צריך לקוות שבבחירות הבאות תהיה אלטרנטיבה טובה יותר, אבל לא פחות חשוב גם כזו שתביא יותר קולות. עמדתה של מרצ כלפי המלחמה בעזה הייתה שגויה, אבל לא בשל כך היא כשלה בבחירות האלה. קשה לדעת גם אם לבחירות שעשתה לגבי המועמדים ברשימה הייתה השפעה גדולה. האם הצבתו של אבנר בן זקן או אנשים ראויים אחרים הקשורים באתר הזה (לדוגמא) הייתה מביאה למרצ את הקולות בפריפריה? זו כמובן נקודת המפתח, על מנת לשבור את דפוסי ההצבעה הקיימים צריכה מפלגה לשכנע לא את קוראי אתר “העוקץ” אלא את מצביעי ש”ס והליכוד. המפלגה הזו לא תוכל להיות בל”ד (שחלק מאנשי השמאל מצאו בה תקווה) ולצערי כנראה גם לא חד”ש.
מעניין להשוות את הבחירות האלה לבחירות הקודמות בהן עמד עמיר פרץ בראש מפלגת העבודה. במאמר שפירסמנו פני יובל ואני (שעסק דווקא בניאו-שמרנות של נתניהו) מצאנו שממפלגת העבודה בראשות פרץ הגדילה את כוחה בפריפריה אבל נחלשה במעוזי הבורגנות (אני מתנצל שהטבלה באנגלית). ביישובים כמו נתיבות ואופקים הגדילה העבודה את כוחה פי ארבע ופי חמש, מה שעדיין השאיר אותה עם אחוזי תמיכה נמוכים, נתונים דומים ניתן לראות גם כשמסתכלים על אשכולות היישובים, מפלגת העבודה עלתה בכל האשכולות הנמוכים אבל ירדה בכל הגבוהים. בקיצור, יותר עניים, מזרחיים ותושבי פריפריה הצביעו לעבודה מבעבר ופחות מעמד בינוני-אשכנזי שעברו להצביע “קדימה”.
| Party | Likud | Kadima | Labor | Shas |
| Knesset | 16 | 17 | 16 | 17 | 16 | 17 | 16 | 17 |
| Settle- ment | Cluster | | | | | | | | |
| Netivot | 3 | 23.3 | 9.6 | — | 4.5 | 1.4 | 9.1 | | 41.3 |
| Ofakim | 3 | 27.6 | 10.0 | — | 9.2 | 4.0 | 16.4 | | 22.2 |
| Kiryat Malachi | 4 | 35.9 | 10.0 | — | 13.6 | 5.6 | 14.9 | | 28.4 |
| Ashdod | 4 | 32.0 | 10.1 | — | 19.6 | 6.1 | 10.4 | | 17.1 |
| Beth Shean | 4 | 43.1 | 16.8 | — | 12.4 | 4.7 | 16.3 | | 30.1 |
| Meitar | 9 | 31.8 | 8.2 | — | 28.6 | 24.2 | 26.5 | | 2.3 |
| Har Adar | 9 | 23.5 | 9.3 | — | 33.6 | 28.5 | 27.6 | | 0.7 |
| Kfar Shemaryahu | 9 | 21.3 | 5.8 | —- | 51.1 | 37.0 | 15.1 | | 0.4 |
| Cluster | Perecentage decline in the vote for the Likud | Vote for Kadima in 17th Knesset | Percentage increase in voters for Labor | Percentage increase in voters for Shas. |
| 1 | 0.7 | 4.5 | 2.7 | -0.7 |
| 2 | 3.1 | 3.9 | 2.2 | 1.6 |
| 3 | 4.9 | 5.9 | 3.8 | 1.4 |
| 4 | 20.5 | 14.9 | 3.7 | 2.7 |
| 5 | 28.1 | 22.8 | 3.6 | 2.5 |
| 6 | 26.8 | 25.7 | 1.8 | 2.0 |
| 7 | 24.5 | 28.8 | -1.6 | 1.3 |
| 8 | 21.0 | 30.5 | -3.3 | 0.5 |
| 9 | 18.9 | 36.3 | -7.5 | 0.2 |
| 10 | 17.1 | 39.0 | -9.4 | 0.0 |
קשה לדעת מה היה קורה אילולא המלחמה בלבנון והתעקשותו של פרץ למלא דווקא את תפקיד שר הביטחון. האם כוחה של העבודה היה מתחזק בפריפריה? האם העבודה הייתה בוחרת לנקוט עמדות יוניות יותר? ניתן רק לשער.
אז מה עכשיו? האם יש מי שמסוגל לשחזר את ההצלחה הקטנה יחסית של פרץ ולהתחיל בתהליך מחדש? ללא שינוי משמעותי בדפוסי ההצבעה אנחנו נדונים לחיות את ההיסטוריה שוב ושוב (פעם טרגדיה, פעם פארסה ומה בפעם הבאה?). אפשרות אחת היא שתקום מפלגה חדשה, מה שהוא כמו “קדימה” (אולי “שמאלה”) שתשנה את המפה הפוליטית, והפעם לכיוון הנכון (זו יכולה להיות המפלגה המזרחית אותה דמיין בביוף לפני שבועיים). אני נוטה להיות פסימי בסיכויים של מהלך כזה. האפשרות השנייה שאחת המפלגות הקיימות, מרצ או העבודה, תשנה מגמה ותצליח להגיע לקהלי יעד חדשים. זה כמובן לא יקרה מאליו. היתרון במפלגה קיימת הוא ברור, ישנן תשתיות ומנגנון קיים. במפלגות שעברו טלטלה כמו העבודה ומרצ הצטרפות של מתפקדים חדשים עשויה לאפשר שינויים מרחיקי לכת במפלגה ואולי להציע אלטרנטיבה חדשה.