• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

השופר של רשות ההגירה

סיגל רוזן

בבוקר ה – 08.04.09 פתחתי את גיליון “דה מרקר” של עיתון “הארץ” והזדעזעתי למקרא כתבתה של מירב ארלוזורוב “עבדים היינו ועכשיו העבדים עובדים אצלנו“, כתבה המעוררת את הרושם שהנה בעצם ראיון עם ראש רשות ההגירה, מר יעקוב גנות, ש”התחפש” לכתבה. נראה שהכתבת ביססה את כתבתה על מקור מידע בודד ומגמתי, תוך התעלמות מהעובדות האובייקטיביות והחוק הישראלי והבינלאומי.

בו ביום כתבתי תגובה זו למערכת, אך ניסיונותיו הרבים של רכז התקשורת שלנו להביא לפרסומה ב”דה מרקר” עלו בתוהו.

 

תקצר אף היריעה הוירטואלית מציטוט השגיאות הרבות בכתבתה של ארלוזורוב ולפיכך אסתפק בציון העובדות היבשות:

נציבות הפליטים של האו”ם בישראל איננה “קובעת” מי ייחשב פליט בישראל. על פי נוהל “הסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל” משנת 2002, הנציבות בוחנת בקשות המקלט ומעבירה המלצתה לוועדה בינ-משרדית שאמורה לדון בבקשות ולהעביר המלצתה לשר הפנים – היחיד המוסמך לקבוע מי ייחשב פליט בישראל.

ארלוזורוב טוענת ש”רק 140 הוכרו על ידי האו”ם כפליטים”.  על פי נציבות הפליטים של האו”ם בישראל, בכל שנות קיומה של המדינה, הוכרו בישראל כ – 170 פליטים שרובם כבר עזבו את הארץ. אף לא אחד מהם הנו מחבל דרפור כפי שמצוין בכתבה, שכן דרפור נמצאת בסודן – מדינת אויב שישראל מסרבת לאפשר לאזרחיה גישה למערכת המקלט בארץ (על פי סעיף 6 באותו נוהל). עם זאת, מאיזכור “פליטי דרפור” כאותם פליטים מוכרים, יש להניח שארלוזורוב מתייחסת לאותם 458 פליטי דרפור שממשלת ישראל החליטה להעניק להם מעמד של תושב ארעי במסגרת החלטת ממשלה הומניטארית בספטמבר 2007.

לו הייתה טורחת הכתבת לאמת את הנתונים עם נציבות הפליטים של האו”ם בישראל, הייתה מגלה שגם אותם פליטי דרפור ברי המזל לא עברו הליכי קביעת מעמד פליט. נציבות הפליטים לא המליצה וגם לא נדרשה להמליץ על זכאותם למעמד כזה. באתר האינטרנט של נציבות הפליטים, יכלה הכתבת למצוא את הנתונים הנכונים העומדים בסתירה למידע שנמסר לה:

מציטוט אחד איני יכולה להימנע: ארלוזורוב מציינת “כ-5,300 המסתננים האחרים נקראו על ידי האו”ם בשמם האמיתי: לא פליטים, הנמלטים על נפשם מחמת שלטון רודני הרודף אותם, אלא מהגרי עבודה המחפשים לעצמם חיים טובים יותר“. אנשי האו”ם אינם טוענים ואף לא יכולים לטעון שמדובר במהגרי עבודה, ולו מהסיבה הפשוטה שבהוראת משרד הפנים הישראלי הם כלל לא בחנו את בקשותיהם של כל אותם אזרחי סודן ואריתראה שהגיעו מגבול מצרים. לעומת זאת, אנשי האו”ם טענו באוזנינו ביותר מהזדמנות אחת, שניסיון מדינות מערביות אחרות מעיד כי עם בחינת בקשותיהם של אזרחי אריתריאה, למעלה מ – 90% מהם מוכרים כפליטים על פי האמנה.

העובדה שמדינת ישראל נמנעת מעריכת הליכי קביעת מעמד פליט (RSD ) לכל אלפי אזרחי סודן ואריתריאה באופן גורף, היא זו המאפשרת לראש רשות ההגירה לטעון בציניות שאף אחד מהם לא הוכר כפליט. אסתכן ואעיז לשער שכל עוד הגישה למערכת המקלט בישראל תיוותר חסומה בפני אזרחי סודן ואריתריאה, אף לא אחד מהם יוכר כפליט וראש רשות ההגירה ימשיך לכנותם “מסתנני עבודה”.   

מן הראוי שכתיבה בנושא כה מרכזי לכלכלת ישראל ולדמותה הומניטארית, ראוי לה שתסתמך גם על מקורות העוסקים בנושא ולא רק על גורמי שלטון המבקשים לפאר את מדיניותם הכושלת.

סיגל רוזן

רכזת פעילות ציבורית

מוקד סיוע לעובדים זרים

הפורום לזכויות פליטים

כנראה שיעניין אותך גם: