מה חשוב ומה לא, על המצב החברתי

יום כיפור שלא כראש השנה או פסח אינו מועד אשר בו אנו נחשפים לתורים ארוכים במרכזים לחלוקת מזון, כי צריך לצום וזה ממש טוב גם לבריאות אז מי שנזקק יכול להסתדר בלי סלי מזון. אולי כדאי שיהיה יום צום כל שני וחמישי.

הדיון בנושא המדיני שמוביל לאף מקום או הדיון הכלכלי המדשדש במי אפסיים תופסים עשרות עמודים ושעות דיון בתקשורת, בעוד הדיון בנושא החברתי כמעט לא קיים אלא בהבלחים שתלויים בפרסום דו”ח כזה או אחר. העיתונים מלאים ללא סוף בפרטי פרטים של הפגישה המשולשת עד לרמה של חוזק לחיצת היד של אובמה עם נתניהו ואבו מאזן. המוספים הכלכליים מספרים בפרטי פרטים על אחד רייפמן שלפני שנים היה הגורו שלהם והיום הוא סתם עצור שחייב כספים בשוק האפור. כל יום אנו גם צריכים להיחשף לשערי הדולר, היורו העליות והירידות בבורסה כאילו אם לא נשמע על כך כל דקה משעות העירות שלנו חיינו ישתנו באיזה אופן.

לפעמים אני חובב אנלוגיות וחשבתי מה היה קורה אילו בכל יום היה מוסף בעיתונים שמדווח כל דקה על העלייה הירידה בשיעורי העוני, במספר המובטלים, במספר המפוטרים, במספר האנשים שויתרו על ארוחת צהריים, בשיעור האנשים שלא רכשו תרופות נחוצות, באלו שלא קיבלו את שכרם ובכלל משהו שלא נוגע למה שקורה בשוק ההון. אני בטוח שרבות ורבים יחשבו שזה ממש לא הגיוני. לי נראה לא הגיוני באותה מידה להיות מואבסים במספרים של מדדים כלכליים ומדדים של שוק ההון די חסרי משמעות שהפכו למה שמייצג את המציאות שלנו.

החודש פרסם הלמ”ס מספר דיווחים חשובים שזכו כרגיל לדיווח וכמעט לא לדיון. כי בעוד הבורסה היא חשובה מצבם של בני אדם לא ממש, כי או שהם אשמים ורוצים להיות במצב בו הם נמצאים, או שמצבם אינו נתון לשליטת בני אנוש אלא לשליטתה של כלכלת השוק וכאשר זו תשתפר גם מצבם ישתפר כך שאין ממש מה לדון בכך.

בכל קנה מידה המצב בישראל גרוע עד גרוע מאוד. ב-2001  33% מהילדים בישראל היו בסיכון לעוני לעומת 40% ב-2007.  27% מהילדים היהודים נמצאו בסיכון לעוני לעומת 73% מהילדים הערבים.

בשנת 2007 21% מבני 20 ומעלה ויתרו על מזון השיעור היה 14% ב-2003 עליה של 50%. ומדובר על 2007 אחרי 4 שנים של צמיחה כלכלית ועליות בבורסה ועוד דברים מרהיבים שקרו בכלכלה הישראלית.

בסקר הוצאות נמצא שההוצאות לנפש לבריאות הם 306 שקלים בחמישון הראשון ו-1110 בחמישון החמישי. אחוז ההוצאה מסך ההוצאות הוא  4.2% בחמישון הראשון ו-5.8% בחמישון החמישי. גם בהוצאה על חינוך ותרבות מתגלה אותה מגמה 759 בחמישון הראשון לעומת 2027 בחמישי. לעומת זאת על מזון ההוצאה של משפחה בחמישון הראשון היא 23.7% לעומת 13.8% בחמישי. בחמישון הראשון חצי מההוצאה הוא על מזון ודיור כך שלא נשאר הרבה לשאר הדברים. מחשבים יש רק ל-13 ממאה בעשירון הראשון לעומת 60 למאה ב-10. כאשר בוחנים משקי בית נמצא שיש מחשבים ב-49.3% ממשקי הבית בעשירון הראשון לעומת 91.4% בעשירי. חיבור לאינטרנט יש רק ל-27.6% מאלו בעשירון הראשון לעומת 87.6% בעשירי. הרבה נתונים שיראו לרבים משעממים אבל אותי משעמם באותה מידה לקרוא שמניה עלתה בשבריר של אחוז כזה או אחר כל יום.

בסקר הכנסות מוצאים שאי השוויון שהיה ב-1997 0.359 עלה ב-2008 ל-0.384 (ככל שהמספר גדול יותר אי השוויון גדול יותר).גם חלקם של שני העשירונים 9 ו-10 בהכנסה נטו עלה ב-1% מאז 1997 ובשני העשירונים 1 ו-2 ירד ב-0.4%. המגמה ברורה אי השוויון עולה וחלקם של העשירונים ה-9 והעשירי בהכנסות עולה וכך גם בעתיד אם ראש ממשלתנו יעמוד בדיבורו ויפחית עוד ועוד את מס ההכנסה.

בימים הבאים ידברו הרבה על חשבון נפש ועל עוד דברים שכאילו ברוח אבל לא יעשה הרבה כדי לשפר מצבם של אלו שחובה לשפר מצבם. אז עד התמונות הבאות של תורים במרכזי חלוקת המזון, יהיה זה בסוכות או בפסח, לא ממש ידונו בנושאים הללו ובטוח שלא יקבלו את ההצעה להוצאת מוסף יומי שדן בנושאים החשובים באמת. נפגש כאשר יפורסם דו”ח העוני.