• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

זרים במולדתם

אלי אמינוב

“חוק הכניסה לישראל” עוסק בהגירה לישראל ובהסדרת מעמדם בישראל של מי שאינם יהודים. בתחילת השנה שינה משרד הפנים במזרח ירושלים את שמה של הלשכה למרשם האוכלוסין ל”אגף לענייני זרים”. כמו כן האציל שר הפנים את סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל ליושב ראש “וועדת ההשגה לזרים” במשרד הפנים. הוועדה מהווה מעין ערכאה שיפוטית נוספת הכפופה למשרד הפנים ואשר חובה לפנות אליה כדי לערער על קביעת עובדי המשרד בנושאי חוק הכניסה לישראל לפני פניה לבתי המשפט.


עד העת האחרונה לא הוגדרו הפלסטינים בישראל כזרים. בדו”ח ועדת אור למשל אשר דיבר על המיעוט הערבי בישראל (אשר גם תושבי מזרח ירושלים הינם חלק ממנו) התייחסה לנושא במילים מפורשות: “ראשית, אוכלוסיית המיעוט הערבי בישראל היא אוכלוסיה ילידה, הרואה עצמה נתונה תחת הגמוניה של רוב שבעיקרו אינו כזה. בהבחנה המקובלת בספרות המקצועית בין ‘מיעוטים ילידים’ לבין ‘מיעוטי הגירה’, המיעוט הערבי בישראל שייך בבירור לקטגוריה הראשונה” (דו”ח ועדת אור,שער ראשון פ א’ סע’ 5).

הדו”ח אמנם התיחס לפלסטינים אזרחי ישראל אך אין חולק שהפלסטינים בשטחים שייכים אף הם לאותה קבוצה לאומית. כעת מנסה משרד הפנים לערבב את שתי הקטגוריות ולטשטש את ההבדלים בין מהגרים ובין ילידים, תוך הגדרת כולם כזרים.

 

להחלטה של שר הפנים על שינוי הגדרת הלשכה לא קדם כל דיון, ונימוקיה כמובן שלא פורסמו. עד כה המקום היחיד בו הועלה הרעיון על מינוי ‘נציב לענייני זרים’ היה בוועדת הכנסת למאבק בסחר בנשים לפני כשנה. דובר אז על מינוי שופט בדימוס שיוכל להחליט על מתן אשרות לקורבנות של סחר בנשים. אולם במחטף טיפוסי מונה הנציב החדש “לענייני זרים” כשתפקידו הוגדר כטיפול בשני עניינים בלבד, הנוגעים אך ורק לתושבי ירושלים המזרחית: הסדרת מעמד בני זוג ורישום ילדים.

איך התגלגל רעיון עם פרצוף הומניטארי אשר נועד להיות כלי במאבק נגד סחר בנשים למכשיר המגדיר את תושבי ירושלים המזרחית וילדיהם כזרים? לאלוהי הציונות פתרונים.  כך הקים לעצמו משרד הפנים טריבונל פרטי, ומדובר במשרד המונחה על ידי השיקול הדמוגראפי שלא פעם חושף בגלוי את האידיאולוגיה הרואה את עיקר תפקידו במאמץ לטהר את החברה הישראלית  מכל הלא יהודים, כחלק מאותה תפיסת עולם שעל פיה עצם הגדרתה של מדינת ישראל מחייב את שלילת הקיום הפלסטיני שקדם לה באותה טריטוריה, וכל מוסדותיה חייבים לשרת את התכלית הקדושה של הזרת הפלסטינים ונישולם ממולדתם.

.

משרד הפנים הישראלי הוא החממה שבה הונבט וצמח חוק האפרטהייד המונע מאזרחים ישראלים ממוצא פלסטיני להתחתן עם פלסטינים שאינם אזרחים ולהקים עמם משפחה. הבסיס לחוק היתה מצגת הדמוגרפית גזענית שהפיץ משרד הפנים בין משרדי הממשלה השונים כבר בחודש מאי 2002, כחלק מטיפוח הלובי לחוק האפרטהייד. במצגת נטען שהזכות לאיחוד משפחות מהווה סכנה דמוגרפית “ביטחונית” והובאו בה  נתונים מעוותים אודות מחבל מתאבד אחד שאביו ישראלי ואשר פוצץ עצמו במסעדת מצא.

מחברי המצגת התמקדו בתשלומים שקיבלה משפחתו של המחבל מהביטוח הלאומי ומכאן קפצו למסקנה כי במשך 10 שנים עתידה ישראל לשלם 3,3 מיליארד ש”ח לפלסטינים  שראוי לדעת משרד הפנים לדחותם החוצה מישראל. שבועיים לאחר שהוצגה מצגת האימים בפני הממשלה, ביום 12 למאי 2002, נתקבלה החלטת הממשלה המקפיאה את בקשות איחוד המשפחות,  ההחלטה שהפכה מאוחר יותר לתיקון לחוק האזרחות. 

גרורותיו של השיח הגזעני שטופח על ידי משרד הפנים התפשטו לוועדות הפנים שדנו בחוק, התפשטו, השתרגו והגיעו  אף לכסאות שופטי העליון.

השופט ברק, הידוע כמי שכתב את פסק דין המיעוט בבג”ץ חוק הכניסה לישראל, שלל אמנם את החוק והגדירו כבלתי חוקי. אולם הוא  שלל באותו פסק דין גם את הטענה כי החוק הושתת על שיח דמוגרפי נרחב אשר ליווה את כל הדיונים המקדימים לחוק וכאמור הוצמח במשרד הפנים. קביעתו של ברק אימצה למעשה את הכחשות נציגי הממשלה. בסופו של דבר התקבלה הקביעה המיתממת כי תכליתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל היתה “בטחונית גרידא” כפי שנקבע בפסק הדין של הרוב שניסח השופט חשין שכמובן גם הוא שלל את הטענה כי החוק נוצר על בסיס דמוגראפי.

גם ברק שפסל את החוק וגם חשין שתמך בו התאחדו בקביעה שמדובר בנושא “בטחוני”. ראוי להזכיר כי חוק זה שהוכרז כ”זמני” מתחדש מידי שנה באופן אוטומטי על ידי הכנסת.

בשום ארץ בעולם לא הפכו מיעוט ילידי לאוסף של זרים שעליהם מוחלים חוקי הגירה. התקדים היחידי שניתן למצוא למדיניות כזו בהיסטוריה המודרנית  היא בפעילותו של משרד הפנים של הרייך השלישי, ששלל ומנע אזרחות ממי שלא נחשב  לארי טהור בגרמניה של שנות השלושים.

 משרד הפנים עוצב וגובש על ידי הציונות הדתית שגזענותה מורכבת הן מן ההלכה היהודית והן מתהליך הקולוניזציה של פלסטין והמלחמה נגד הפלסטינים. התנהלותו ודרכי פעולתו מהווים מהלכים ברורים של טיהור אתני.

הרוזן פון קלאוזוביץ, מומחה צבאי שחי ופעל במאה ה-19, ושמעולם לא ראה ישות פוליטית כמו מדינת ישראל, קבע כי “המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים”. קביעה זו מוכרת ומקובלת כיום כהגדרה הולמת בכל חלקי העולם, אולם בישראל הצליחו להפוך אותה על פניה. מדינת היהודים נוסדה וממשיכה להתקיים על ידי מלחמה, ואילו המדיניות הישראלית מהווה את המשכה של המלחמה באמצעים אחרים

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: