רצועת עזה היא התזכורת המתמדת להיות מדינת ישראל בית שתשתיתו חורבן המבשר את אחריתו. המעונות החרבים והגופים המשוועים ללחם משמשים עדות ליסודותיה הרעועים של הביתיות הישראלית
מה גורם לקהל פלסטיני לחוש זיקה כה עזה ל"עץ התאנה"? דומה כי האנושיות של ראידה טאה ושל סיפור חייה מעניקה ממד מעשי לשיבה שרבים מהם היו רוצים לממש, אלמלא המדיניות הישראלית שרואה בזכות השיבה התאבדות ציונית, חוששת ממנה ונאבקת בה
מה עוד צריך לקרות כדי שנפנים שגידול ילדים בתנאים לא אנושיים, אכזריות ורצח שמכתיב הכיבוש, מייצר חוסר אונים, אלימות בלתי נסבלת, שנאה, מלחמה ורצח • במלאת 20 שנה ל"חומת מגן"
ניצולי טבח טנטורה גורשו לא רק מבתיהם, אלא גם מהנרטיב ההיסטורי, ולמרבה האירוניה, עדויות הרוצחים בסרט "טנטורה" הן שנותנות לסיפוריהם תוקף. כל עוד ההיסטוריה של ישראל לא תכלול גם את המנוצחים והנטבחים, תפישת העבר הישראלית תמשיך להתבסס על שקר
"הסוררת" (النبيذة) פותח צוהר להיסטוריה התרבותית והפוליטית של עיראק ונע בין זמנים ותהפוכות פוליטיות מאירועי האביב הערבי עד לאירועים המכוננים שעברה האומה הערבית. הרומן רואה אור בעברית בסדרת מכתוב בהוצאת מכון ון ליר בירושלים והוצאת פרדס
החברה הערבית מתרבדת באופן ייחודי ומורכב, דבר ההולך לאתגר תחומים רבים בחברה ובפריפריה הישראליים. יהודים מזרחים, כאשר אינם טובעים שיכורים בכנרת, מנסחים את עצמם מחדש אל מול השינוי הזה
בסדרת טורים ב״הארץ״ מבקש גדי טאוב לצנן את תודעת הקטסטרופה של השמאל, מטרה ראויה לכשעצמה רק חבל שהיא כוללת התרפקות על ימי מפא"י. כמו כן, הוא מפספס את משמעות היחס הכפול אל הפלסטינים בישראל, שמעוגן במידה רבה במדיניות ניאו-ליברלית ובהפיכתו של הפלסטיני מאויב לעובד
התנועות החדשות של המאבק המזרחי לא מבקשות לבנות שותפות במקום שבו הקהילות השונות בארץ הזו נפגשות רוב הזמן – בשירות התעסוקה, בשדות החקלאיים, בדיור הציבורי. הן עדיין לא הדביקו את ההתקוממות המזרח תיכונית הכוללת כנגד בעלי הפריווילגיות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
