• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אכפת - יש מי שדואג לילדים ונוער בתל- אביב

זיוה גבאי

ביום שלישי ה- 13 באוקטובר נערך בתל אביב הכנס הדו שנתי של אכפת – המחלקה לקידום ילדים ונוער של עיריית תל אביב יפו.

“עובד המחלקה” בחר להגיב בעילום שם על הכנס וכתב בקורת חריפה על תכניו אותה פרסם באתר העוקץ ב-8 בדצמבר.

ההתרגשות הקלה שאחזה בי מהמחשבה שעובד המחלקה מגלה אכפתיות ומעורבות חברתית ערכית וישב לכתוב את דבריו באתר חברתי מהפכני התחלפה במהרה באכזבה גדולה. האמת שהתייחסות הכותב לכנס המחלקתי בלבד מבלי שתהיה כל התייחסות שמעידה ולו במעט על הכרות עם המחלקה ועם העבודה החשובה והמשמעותית שהיא מבצעת גורמת לי לחשוב שלא מדובר בעובד המחלקה. אבל גם אם אכן מדובר בעובד המחלקה אני חייבת לציין שרמת הטיעונים והפרשנויות הרדודות מאוד מאכזבות. השקרים מאכזבים וגם מרגיזים. הכתיבה בעילום שם כנראה מאפשרת את אי הדיוקים האלה.

יכולנו לדון בהרבה נושאים חשובים ומעניינים שמטרידים אותנו כאנשי מקצוע  מידי יום אבל חוסר הדיוקים שעולים מהכתוב מאלצים להתעסק בתפל גם בתשובה.

נתייחס לפרטים:

נתחיל בשקר הגס ביותר. הכותב מציין שהמיתוג של המחלקה עלה 100,000 ₪ . שקר! המיתוג של המחלקה לא עלה אגורה!!! חברת הפרסום יהושוע תרמה את העבודה חינם אין כסף.

אגב מיתוג, יכולנו לדון בסוגייה של השרות לאוכלוסיית שוליים / אוכלוסיית קצה – האם הוא חייב להיות עלוב? האם מיתוג זו מילה גסה בעבודה עם אוכלוסייה חלשה במגזר הציבורי? יכולנו גם לחשוב האם מיתוג הוא בהכרח סוג של התייחסות שטחית? ומה אם המיתוג מבטא מערכת ערכים ועקרונות עבודה מוצקים?? יכולנו גם להרחיב את הדיון לגבי הקשיים בניהול מערכת שמופקדת על מתן שרות לאוכלוסייה חלשה ולאוכלוסיית שוליים בתוך מערכת נורמטיבית (אכפת בתוך מערכת החינוך של עיריית תל אביב). יכולנו לחשוב על איך אפשר להפעיל מערכות שרות לאוכלוסייה חלשה מבלי לתייג אותה?  יכולנו גם להתווכח מה תפקידה החברתי של מחלקה כמו אכפת ועד כמה היא צריכה לחשוף את עצמה למאבקים ציבוריים – האם זה משרת את האוכלוסייה שלה? שאלות חשובות מאוד שמעסיקות אותנו יום יום שעה שעה. 

יכולנו; אבל הכותב האלמוני ברח מהשאלות החשובות האלה ובחר באופן שטחי לתקוף את המערכת היחידה שמתמודדת יום יום עם מצוקתם של אלפי ילדים ונותנת להם מענה אמיתי.

אכפת היא מחלקה שמועסקים בה  כ- 350 עובדים אשר מטפלים בילדים ונוער במצבי סיכון ומצוקה בעיר תל אביב יפו. המחלקה מפעילה 24 שעות ביממה למעלה מ- 40 מסגרות לילדים ונוער בסיכון לרבות בשכונות הדרומיות בעיר.  בין היתר מפעילה המחלקה מועדוניות משפחתיות לילדים, מועדוני נוער, פנימיות, מיזמים עסקיים של בני נוער, מרכזי הכשרה מקצועית ומרכזי השלמת השכלה לנושרי מערכת החינוך ועוד.  בממוצע 3,500 ילדים ובני נוער בסיכון מקבלים בשנה שירות מהמחלקה.

ולמה “אכפת”? – פשוט כי אכפת! רצינו, למרות היותנו שרות ציבורי עירוני, לפנות לילדים ולנוער שלנו עם רגש של אהבה ואכפתיות נטולי פורמליות. זה הערך המרכזי שלנו. עובדי אכפת נבחרים לתפקידם קודם כל בהיותם אוהבי אדם.

קשירת קשר בין אכפת לבין העוולות שעושה הממסד לאוכלוסיות מסויימות היא מכוערת ומגמתית. גם אם הכותב רוצה לפרט את עוולות הממסד כלפי אוכלוסיות מוחלשות הרי שבחר לומר את הדברים הנכונים על הדבר הלא נכון!

אגב,  המציאות היא הרבה יותר מורכבת. מקור המימון המרכזי של אכפת היא עיריית תל אביב יפו וזאת למרות שהמחלקה ברובה אינה פועלת בתוקף חוק, כי אם בתוקף רצון טוב של הנהלת העירייה. העירייה אינה חייבת לממן את השרותים הללו – זו אחריות המדינה; אלא, שלצערי הרב, מדינת ישראל ומשרדיה הממשלתיים בחלק גדול מהמקרים אינם מוצאים את הדרך לקחת אחריות על האוכלוסיות האלה. עיריית תל אביב החליטה שאכפת לה מהאוכלוסיה הזו והיא לקחה אחריות על הקמה והפעלה של שרותי הסיוע עבורה. עיון קל במה שקורה ברשויות אחרות ילמד על ההשקעה הגדולה של עיריית תל אביב בנושא.

אז אם רוצים לתקוף את העירייה על מדיניות לא הוגנת שהיא מכתיבה זו זכותו של כל אדם וכל כותב; אבל לעשות את זה דווקא באחד המקומות המושקעים ביותר ע”י העירייה זה מרגיש קצת אינוס של תאוריה חברתית על הפלטפורמה הלא נכונה.

נמשיך בעובדות.

כנס אכפת מתקיים אחת לשנתיים. מדובר בכנס לעובדי אכפת ולשותפים לעבודה. הכנס מאיר זוית מסויימת בעבודת המחלקה וכן משמש במה להציג את עבודת המחלקה והישגי העובדים ובני הנוער שבטיפולינו בפני כל העובדים.

כך למשל, אכפת משקיעה רבות בארגון פרוייקטים בתחומי האמנות והספורט שהם מהווים כלי ביטוי לבני הנוער וגם מייצרים עבורם חוויות של הצלחה. בכנס הוצגה תערוכה של קבוצת נערות ערביות שהשתתפו בפרוייקט אמנות שקיימה אכפת ביפו. היצירות המופלאות של הנערות ייצגו את אכפת בתערוכת נוער בפריז. בכנס גם שודר קליפ מקסים של בני נוער יוצאי אתיופיה שהשתתפו בפרוייקט אמנות שאורגן ע”י אכפת בו כתבו והלחינו שיר מרגש ונוקב על המצוקות שלהם ועל קשיי הקליטה שלהם בישראל.  כמנחת הארוע, סיפרתי על הפרוייקטים הללו שהוצגו בפני באי הכנס ואף איחלתי לקבוצת הנוער יוצאי אתיופיה לזכות בתחרות “קליפ צעיר” בה הם מתמודדים. לכותב צרמו מאוד האקורדים של “שיווק המוצר” כדבריו. הזוי? זה לא הסוף.

בהמשך, הכותב מתייחס למצגת אותה הצגתי כמנהלת המחלקה שהיא תקציר של שנתון סטטיסטי שמופק ע”י המחלקה מידי שנה וכל אחד מוזמן לקרוא בו ולעיין בנתונים המופיעים בו באתר של עיריית תל אביב ושל אכפת (http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/Education/ichpat/Index.asp). מכל הדברים שאמרתי בוחר הכותב להתייחס מגמתית ושקרית לנתון שהצגתי (לדבריו בהערה סרקסטית) על מצוקה שקיימת בצפון העיר.  הערה סרקסטית???? שוב הבנה לקויה מאוד של הנאמר. צר לי אם הנתון אינו הולם את התאוריות אותן למד הכותב אבל יש מצוקה של ילדים ובני נוער בצפון העיר ובלב העיר. עובדה. בשנת תשס”ח 524 ילדים ובני נוער מצפון העיר ולב העיר טופלו ע”י אכפת – כל אחד מהם ילד אמיתי עם קושי אמיתי שהיה זקוק לאכפת לתמיכה ולסיוע שלנו בהתמודדות עם מצבו. מה בדיוק סרקסטי כאן?

אגב הצבעתי גם על הבעיה הקשה שיש לנו עם המגזר הערבי ביפו – בדגש לעג’מי – ומזה הכותב בחר להתעלם. טוב, זה לא משרת את הטיעונים שלו.

את הרצאתו של נועם מנלה, יועץ ומרצה ליצירתיות,  נראה לי שהכותב פשוט לא הבין. הכותב הזדעזע שבחרנו להרצאה איש מעולם הפרסום ולא סוציולוג, למשל, ומיד ראה בכך הוכחה נוספת המחזקת את עמדתו הביקורתית. האמת היא, שדווקא בהיותנו מחלקה שעובדת עם בני נוער בסיכון ומכירה היטב את האוכלוסייה שלנו רצינו להביא הרצאה מעולם תוכן אחר ע”מ להרחיב את האופקים. נושא עבודת הרחוב עם בני נוער הוא נושא שמאוד מטריד אותנו ואנחנו עסוקים רבות בשאלה האם הרחוב הוא עדיין זירה מרכזית בעבודה עם נוער בכלל ולאיתור נוער בסיכון בפרט. ההרצאה עסקה בעולמות התוכן שמעניינים את בני נוער ובין היתר העלתה את השאלה האם, בעידן הטוויטר והפייסבוק,  הרחוב של בני הנוער השתנה. אגב, צר לי לאכזב את הכותב אבל את אחת ההארות המשמעותיות ביותר בכנס בכל הקשור לדרכים להרחיב את הקשר שלנו עם האוכלוסיות שלנו קבלנו דווקא מההרצאה הזו!

על הפאנל המקצועי שבו השתתפו אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בעבודה עם בני נוער בסיכון בתל אביב ובכלל ובו הוצגו , בין היתר, זירות העבודה של המחלקה עם נוער בסיכון, הכותב בחר לדלג. טוב, גם זה לא משרת את הטיעונים שלו…..

הופעתו של יובל דור בכנס לחלוטין זעזע את הכותב. מבחינתו, מה פתאום שעובדי אכפת ( שעובדים כל השנה במסירות ובהשקעה הרבה הרבה הרבה יותר גדולה מהשכר שהם מקבלים) יזכו לאירוע מוזיקלי חווייתי. מה, הם עובדי בנק לאומי?? והנה הפואנטה הכי הזויה – השירים היו אשכנזים ללא התייחסות לאוכלוסיית המזרחית באולם ולעובדים הערבים. מה? זה כבר כ”כ נמוך שקשה לענות על טיעון כזה. אני אנסה בכל זאת. קודם כל אני סבורה  שעובדי אכפת ראויים לכל השקעה שלנו בהם והלוואי שהייתי יכולה לתת להם הרבה יותר מיום עיון אחת לשנתיים. שנית, אנחנו לא בוחרים אמנים על פי מוצאם (ואגב גם החלוקה של מי שנהנו ומי שלא נהנו מהמופע לא היה לה שום קשר למוצא העובדים) והדבר השלישי שאני יכולה לציין בצער הוא שהתקציבים שלנו אינם מספיקים למימון הופעה מוזיקלית של זמרי הזמר המזרחי .

אגב מגזר ערבי, נדמה לי שהרבה יותר מעניין את העובדים שלנו מהמגזר הערבי לדעת שאנחנו בשלב מאוד מתקדם לקראת בנייה של מרכז נוער בעג’מי לטובת אוכלוסיה של נוער בסיכון מהמגזר הערבי. גם על זה דברתי בכנס אבל…. גם זה כנראה לא משרת את הפואנטה של הכותב.

בסיום דבריו כתב הכותב מקטע שלם בנוגע להפיכת החינוך למסר שטוח ניאו ליברלי. צר לי אבל ממש לא הבנתי מה הוא רוצה ומה הקשר של התאוריה הזו לעבודה של אכפת, כך שאין לי יכולת להתמודד עם הטיעונים הללו.

אז לאותו כותב שמגדיר את עצמו כעובד המחלקה שאכפת לו – אנחנו מחלקה שעושה המון ועובדת עם אחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בעיר. יש לנו המון קשיים והמון התלבטויות. אנחנו עסוקים בדילמות קשות – ערכיות ומקצועיות –  כל הזמן, ולחלק מהן אף נתתי מקום בתשובתי למכתבך.  אתה מוזמן ללמוד להכיר את המחלקה ואת מה שהיא עושה לפני שאתה נאחז בכנס אחד שהתקיים ומלביש עליו באופן מאולץ ותלוש תורה שלמה בה אתה כנראה מאמין. אם באמת אכפת לך, אז חשוב שתכיר את הפרטים וחשוב שתנסה להשפיע בתוך המחלקה על מה שקורה. אמנם זה יאלץ אותך להיצמד לאמת אבל לפחות יתאפשר לפתח שיח אמיתי ולחשוב על הדברים ביחד. באופן הזה אתה בעיקר נראה מנותק מהעשיה שלנו עד כדי כך שאנחנו בספק אם אתה באמת עובד שלנו.

ולסיום לכם איציק ספורטא ויוסי דהאן – שמחתי להכיר את האתר שלכם. במידה מסויימת אני מקווה שאולי העבודה החשובה שאנחנו עושים בניסיון לספק הזדמנות שווה לילדים ולבני נוער שלא מוצאים את מקומם במערכת הנורמטיבית, תמצא חיזוקים במלחמה שלכם כנגד אי השיויון הכלכלי והחברתי במדינה.  נדמה לי שהנושא אותו אתם מנסים לקדם הוא חשוב מידי בכדי שתאפשרו לרדד אותו ע”י כותבים אלמונים שמסתתרים מאחורי “עילום שם” בכדי לשחרר את עצמם מהמחוייבות לאמת או מהצורך להתעמת עם הדברים שהם כותבים.  

בברכה,

זיוה גבאי

מנהלת אכפת

קידום ילדים ונוער

עיריית תל אביב יפו

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: