החרפה של "מעריב"
הקרן החדשה לישראל ושורה של ארגונים הפעילים בתחום זכויות האדם ושירותים חברתיים בישראל, הנתמכים על-ידי הקרן, הושמצו בקטע של כתבה מפרי עטו של של בן כספית בכותרת “הקרן מכה שנית”, שפורסמה ביום 5/3/10 ב”מעריב” (הקרן מכה שנית 1ו-2) .
הכתבה רצופה הטעיות, ורחוקה מהאמת כרחוק מזרח ממערב.
א. בניגוד למה שמצטט כספית מפי גורם עלום, בפני הועדה בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר גולדברג להסדרת ההתישבות הבדואית בנגב לא הופיעו 12 ארגונים קואליציות והתארגנויות הנתמכות או נעזרות על-ידי הקרן, כי אם 15 כאלה. בניגוד לנטען, לא הופיעו בועדה 14 ארגונים, כי אם לפחות 20 ארגונים.
ב. הטענה שצוטטה לפיה “רוב הגופים הקשורים לקרן החדשה שהופיעו בפני הועדה לא היו בקיאים בנושא הבדואים” נטולת בסיס. הארגונים הפעילים בנושא הבדואי ואשר הופיעו מול ועדת גולדברג, כולם בלי יוצא מהכלל עוסקים בקידום זכויות אדם ואזרח, וזכויות הציבור הערבי בישראל בפרט, והבדואים בנגב במיוחד. עבור חלקם, זהו הנושא העיקרי בו הם עוסקים. הם בקיאים בנושא, כל אחד מזויתו. רבים מהארגונים הללו מוכרים על-ידי רשויות השלטון והמערכת המשפטית והתכנונית, וחלקם מייצגים את הציבור הבדואי בפני הרשויות, מסייעים לרשויות במגעיהן עם הקהילה ואחדים אף עוזרים במילוי פונקציות שלטוניות, כגון חינוך. הנסיון להדביק להם כינויים כגון “עמותות קיקיוניות” ולטעון כי “חלקם גופים שלא קשורים לנושא הבדואים” – כל מטרתו להכפיש.
ג. המקור העלום של כספית טוען ביחס לארגונים כי “מטרת בואם לועדה מעלה סימני שאלה, בעיקר לנוכח הקשר שלהם לקרן החדשה”. הטענה מופרכת: עמותות אלה עוסקות ב”נושא הבדואי” משך שנים, רובן באינטנסיביות, חלקן מהלך יותר מעשור. רובן עתרו בנושא לבג”צ, פרסמו דוח”ות, ו/או היו מעורבות בו באופן פעיל באופנים אחרים. הטענה כאילו הציגו בועדה שלא מתוך מעורבות בקידום זכויות האזרחים הבדואים, כי אם מטעם אחר – מעליבה וחסרת יסוד.
ד. המקור העלום מתייחס למסמך “פוסט ציוני (או אנטי ציוני)” כביכול עליו חתמו חמישה פרופסורים ודוקטורים אשר “קשורים במישרין” לקרן. מדובר ככל הידוע בגילוי דעת פומבי שנמסר לועדת גולדברג, עליו חתומים 35 מומחים ישראלים מהשורה הראשונה בתחומי הגיאוגרפיה, התכנון, המשפט ועוד. המסמך ממליץ המלצות שונות ביחס להסדרת ההתיישבות הבדואית, ובין השאר קורא להקמת מנגנון הסדרה ממלכתי המאפשר הכרה בחלק מתביעות הקהילה הבדואית לקרקע. כספית לא טרח לצטט ולו שורה מגילוי הדעת להוכחת טענתו, אף שהוא מופיע באינטרנט, והסתפק בקביעה מכלילה מפי גורם עלום. הוא לא ציין את שמות המרצים ולא הבהיר מה זיקתם לקרן. אין דבר במסמך שניתן להגדירו “פוסט ציוני”.
ה. לפי המקור העלום, המסמך עליו חתמו החוקרים ה”קשורים” כביכול לקרן קבע כי “כל הנגב שייך לבדואים וצריך לתת להם את כל האדמות שהם דורשים”. בפועל המסמך קבע כי יש לקבוע מנגנון פורמלי להסדרת התביעות של הבדואים באדמותיהם, כך שניתן יהיה לבחון לא רק ראיות משפטיות כי אם גם ראיות היסטוריות. המלצה זו אף אומצה על-ידי ועדת גולדברג. זאת ועוד, ועדת גולדברג קבעה כי תביעות הבדואים בנגב הן ל- 592,000 דונם בלבד, שהם כ- 4.5% בלבד משטח נפת באר שבע, שהיא הנפה המרכזית במחוז הדרום. כלומר, לא מדובר ב”כל הנגב”, אלא בשיעור שולי משטחו. יצוין כי 28.6% מתושבי הנפה הם ערבים.
ו. לפי המקור שמצטט כספית, רוב הארגונים שהופיעו בפני הועדה הציגו “דעות קיצוניות בשאלת הבדואים ונגד מדינת ישראל”. אף שהפרוטוקולים של הועדה פורסמו באינטרנט כספית אינו מביא בדל ראיה להוכחת הטענה. לפי המקור העלום, הקשר של הקרן לארגונים ולאנשים אלו “מעיד שמדובר בגוף פוליטי ולא חברתי, כפי שהקרן מעידה על עצמה”. ואולם, הקרן מקדמת באמצעות מענקים וסיוע יוזמות לשינוי חברתי, כגון חקיקה ושינוי מדיניות, כפי שעולה ממסמכיה ומאתר האינטרנט שלה. טיעוני כספית, שאינם נתמכים בראיות, נטולי בסיס, ומיועדים אך ורק לאישוש טענתו המופרכת לפיה ארגונים נתמכי הקרן “חותרים תחת אושיות קיומה של המדינה”.
בהתייחס לפעולתו של כספית:
· כספית מצטט מכתב מאת גורם אנונימי. הוא אינו מציין שטרח ובדק את הנטען. זאת, אף שהמידע הרלוונטי זמין ברובו ברשת האינטרנט. מהסילופים הכלולים בכתבה ניתן ללמוד שלא אימת את ה”עובדות”, אלא הסתפק בציטוט השמצה ששוגרה אליו.
· כספית אינו מזכיר את שמות העמותות והחוקרים שהשמיץ ולא טרח לבקש מהן תגובה. קבלת תגובה מתחייבת לפי “תקנון האתיקה של מקצוע העיתונות”.
· בניגוד למה שקורא נבון עשוי להבין, הכתבה לא הוצגה בפני הקרן טרם פרסומה. כספית קבל מהקרן תשובה כללית לשאלה כללית, המוצגת באופן מטעה כאילו היא תגובת הקרן לכתוב.
ב-29 לינואר 2010 פרסם כספית כתבה בדבר “תחקיר אם תרצו”, שפרסמה תנועת סטודנטים ימנית רדיקלית. בכך השיק קמפיין הסתה מתוזמר, המתבסס על נתונים מסולפים ומעוותים.
במאמר הנוכחי ממשיך כספית במתקפה נגד הקרן, ומוסיף להתעלם בשיטתיות מהאמת.
זאת ועוד: במאמר הנוכחי של כספית נחשפות כוונותיו. המתקפה שהוא מוביל מכוונת לא רק נגד עמדות ארגונים ביחס לדו”ח גולדסטון. זהו נסיון להשתיק שורה ארוכה של ארגונים הפעילים לקידום זכויות האדם, הן בישראל והן בשטחים, הן בנוגע לזכויות הבדואים, והן באשר לזכויותיהן של נשים ולסוגיות נוספות. מדובר במתקפה כוללת על זכויות האדם – ועל הדמוקרטיה המאפשרת לארגוני זכויות להתבטא.
הקרן החדשה לישראל גאה בפעילותה לטובת האזרחים בקהילה הבדואית בנגב ותפעל להרחבתה ולהעצמתה.
אנו תובעים ממערכת מעריב להשעות את כספית ולברר את הטענות נגדו.
למועצת העיתונות תוגש בקרוב תלונה נגדו ונגד “מעריב” שנתן להשמצות במה.
הבהרה לעניין הקרן והארגונים:
חלק מהביקורת הנוגעת ל”ארגונים הקשורים לקרן” אינה מביאה בחשבון את אופי הזיקה. הקרן הנה גורם מממן ומסייע: הארגונים הנתמכים על-ידה במגוון אופנים רשומים ופועלים לפי חוק, ומבוקרים כדין. הם מובלים בידי הנהלות עצמאיות הקובעות את דרכם. הקרן מממנת פרויקטים שהם מציעים ומסייעת להם במגוון ערוצים ובמגוון רמות.
הקרן דוגלת בחופש ההתאגדות, ואינה שואפת להנחות ולפקח על הארגונים. היא אינה אחראית –ואינה יכולה או רוצה להיות אחראית – לכלל פעולותיהם ולכל העמדות שהם מביעים.


